הרמב"ם (ח"א פ"טו) מסביר את המילה ניצב או יצב שמורים על עמידה והתייצבות כמו (שמות ב,ד) "ותתצב אחותו מרחוק", וזה גם ֵשם מושאל לקיום ולתדירות כמו (תהילים קיט,פט) "דברך ניצב בשמים", כלומר יציב וקיים, כמו (שמות לג,כא) "ונצבת על הצור" שפירושו שיישאר איתן ויציב בהשגות, וכל מה שנאמר מן השם הזה כלפי הבורא הרי הוא מן העניין הזה, "והנה ה' ניצב עליו" קיים ותמידי עליו כלומר על הסולם אשר קצהו האחד בשמים וקצהו השני בארץ, ובו מטפס ועולם כי מי שעולה עד שישיג את מי שעליו (הבורא) בהחלט, כיוון שהוא יציב וקיים על ראש הסולם. נמשל שליטה תמידית של ה' על העולם. 

עולים ויורדים 

הרמב"ם (ח"א פ"טו) אומר שכמה מחוכם שכתוב עולים ויורדים, העלייה לפני הירידה, כי אחר העלייה וההגעה למעלות מסוימות בסולם, תהיה הירידה להנהגת אנשים הארץ ולימודים, עם מה שנאצל עליו מן המצוות וההשגות (כלומר ירידה לא מהותיות אלא צמצום לצורך העלאת אחרים. הסברנו שהעולים והיורדים הם החכמים ואילו בפסקה של הסולם הסברנו שהעולים והיורדים הם המלאכים, אין סתירה מכיוון שהרמב"ם אמר שכל מילה במשל הזה מורה על עניין אחר. 

בהלכות יסודי התורה (פ"ז ה"ג) כתוב שהדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעים לו ומיד ייחקק בליבו פתרון המשל של מראה הנבואה, כמו בסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו היה משל למלכויות ושעבודן. כמו בחיות שראה יחזקאל והסיר הנפוח ומקל השקד שראה ירמיהו, וכן שאר הנביאים. מהן אומרים את המשל ופתרונו. המשל בבראשית (כח,יב-טו) "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה...והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה'.. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה..." והנמשל (פתרונו) פסוק טז "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית ה' וזה שער השמים". וזאת אולי הבנה כללית של כל חלום יעקב. 

הנביאים שמתנבאים בחלום, אינם קוראים לזה חלום כלל, אלא מחליטים בהחלט שזה חזון מה', כמו שאמר יעקב אבינו, כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום סתם, אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזה, וכן אמר בהמשך (בראשית מח,ג) "ואל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען", הכי החליט שזה חזון (ח"ב פ"מה). 

 

לעילוי נשמת סבתי רחל בת גרז נלב"ע ה' בכסלו ה' תשע"ז