"אלה הדברים" מובא בספרי  "אלה הדברים אשר דבר משה וגו' -וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד, והלא הוא כתב את כל התורה כולה, שנאמר: ויכתוב משה את כל התורה הזאת. מה תלמוד לומר אלה הדברים?-מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר: וישמן ישורון ויבעט" וכו' -ובאמת מופיע בהמשך רמזים על חטאי בנ"י(כמובא במדרש וכמו שמביא רש"י על התורה), ומובא בשם היהודי הקדוש שאמר לתלמידיו ללמוד ספר דברים כספר מוסר-וכניראה למד זאת מהמדרש שכוונתו לכל ספר דברים שהוא דברי תוכחה שכך מוכח מהראיה שהספרי מביא מהפס' "וישמן ישורון ויבעט" שהוא לקראת סוף הספר(לב,טו) הרי שלמד שהספר הוא דברי תוכחה,אולם צריך להבין במה הוא ספר תוכחה הרי יש גם דינים (כשאר תורה)אז מדוע כולו מוגדר כתוכחה? ועוד-מדוע הספרי מביא ראיה מ"וישמן ישורון ויבעט" הרי ישנם עוד פס' של תוכחה(גם לפני וגם אחרי הפס' הזה)?-והנה ספר דברים ניקרא גם "משנה תורה" (ע"ש הפס' "וכתב לו את משנה התורה הזאת"{יז,יח})ומדוע ניקרא משנה תורה הרי התורה לא חזרה בו על כל התורה?-אלא שמובא בחגיגה (ו,א-ב) "דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ור' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב" הרי שמשה חזר על כל התורה בערבות מואב-שזהו ספר דברים-אז אמנם לא מופיע כל התורה בספר דברים אבל משה כשדיבר אמר את כל התורה-רק שהתורה לא אמרה את כל מה שאמר משה אלא מה שמוצרך להביא(כמו כל התורה שלא מאריכה סתם אלא אומרת רק המוצרך)אולם ביסודו הוא קשור לתוכחה(שזהו "הדברים"=תוכחה)ולכן מה שמובא בדברים קשור לתוכחה-גם המצוות-אולם זה עדיין לא מספיק-שמדוע המצוות שכאן קשורים לתוכחה?-לכן ניראה שמה ש"אופף" את ספר דברים זה החזרה על התורה(שאע"פ שלא נאמר הכל-עדיין זה כקיצור החזרה על התורה שלימד משה)והנה על הפס' "משנה התורה" מביא רש"י (את הגמ' ואת התרגום)"את משנה התורה-שתי ספרי תורה אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו,ואונקלוס תרגם פתשגן פתר משנה לשון שנון ודבור" ואמנם זה 2 פרושים שונים אולם נראה ששורשם אחד-שהעניין שיהיה למלך 2 ספרים זה כדי שיהיה יותר קשור לתורה ואף יותר מזה שהספרים כמו קשורים כאחד(ששניהם אותו דבר) וכך ניראה כאילו שהמלך עם הספר יוצא לשליחות מהספר שבגנזיו.. וכך המלך יותר מחובר לתורה-ואותו דבר בשינון התורה(כפרוש אונקלוס)זה גורם לחיבור לתורה-כך ששורשם של 2 הפרושים הוא אחד-ואותו דבר כשמשה חזר על התורה יש בזה משום חיזוק נוסף לחיבור לתורה-ובפרט זה חשוב לפני הכניסה לא"י(שהיא מקום עיקרה של תורה-שבחו"ל זה משום ציונים)ובפרט לפני מתתו של משה.. ומימלא החזרה על התורה שיש בה משום הוספת חיבור לתורה יש בו גם הרחקה מחטא (שהתורה תבלין ליצה"ר)והנה כשמוכיחים אדם הוא יכול למרוד בעקבות התוכחה וכמו שמופיע בספרי בהמשך "אל כל בנ"י-מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחה" וכו' -שהתוכחה כשלעצמה אינה מספקת אלא צריכה לבא עם רקע כמו שצריך(שהמוכיח והמוכח יהיו ראוים לתת ולקבל תוכחה)ומימלא לכן חשוב החיבור לתורה לעניין התוכחה-שתהיה תוכחה ראויה.. ולכן כל ספר דברים קשור לעניין התוכחה(כחזרה על התורה עם תוכחה)ולכן גם הביאו ראיה דווקא מ"וישמן ישורון ויבעט" לרמז על העניין של חיבור לתורה להיפך מוישמן ישורון שמתחבר לגשמיות ובהמיות  וכך מתרחק מהתורה..