"כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי" [קידושין,ג,ד]

ההסכם שעשה משה רבנו עם שבטי גד וראובן הינו הבסיס לדיני התנאים וההסכמים ע"פ התורה.

לפני שחולה עובר טיפול רפואי משמעותי, כגון ניתוח, הרדמה, פעולה פולשנית וכיו"ב, הוא [או אפוטרופסו] נדרש לחתום –הסכמה מדעת. העיקרון עליו מושתת נוהל זה הוא האוטונומיה של האדם על גופו וזכות הבחירה. ערך זה אינו לפי ההלכה, שכן האדם אינו הבעלים על גופו [הרב זווין, לאור ההלכה -"משפט שיילוק"] או שלפחות אינו בעלים יחידי [הגר"ש ישראלי] -חובה על הרופא לרפא ועל החולה להתרפא ואין מקום לשיקול דעת אנושי עצמאי. אלא שיש סיבות אחרות לצורך בהסכמה שהן מוצדקות מבחינה הלכתית, כגון הגנה על החולה משיקול דעת בלתי אחראי או בלתי מבוקר. לפיכך, במקרים בהם החולה מסרב לחתום למרות שברור שזהו הטיפול הנדרש להצלתו, אין לשמוע לו. ובמקרים גבוליים, או שר"ל הייסורים קשים וספק אם הטיפול יצליח -יש להיוועץ ברב פוסק.

חתימה על טופס הסכמה איננה פיקוח נפש ולכן אין היתר לחתום בשבת. חוק זכויות החולה מאפשר שלא לחתום בשבת, ולהסתפק בהסכמה בע"פ שתתועד בכתובים במוצ"ש. ואם אין לחולה ברירה, כי לא מוכנים לטפל בו להצלתו ללא חתימתו –יעשה זאת בשינוי. כיוצא בדבר, אין לכתוב בשבת מכתב שחרור כי ניתן לעשות זאת במוצ"ש. אולם ניהול מעקב רפואי סביב החולה, הכולל רישום של פרמטרים רפואיים רלוונטיים וכן תרופות, הינו מרכיב שבלעדיו עלול החולה להסתכן ולכן מותר בשבת, אלא שגם כאן, עדיף לעשות זאת באופן שאין בו איסורי דאורייתא, כגון הקלדה במחשב וכתיבה בדרך של שינוי.