לו היה חי בזמננו, יתכן שצלפחד היה שואל את משה רבנו על האפשרות לעבור טיפולים לבחירת מין העובר, כדי שיזכה ולו בבן אחד... היום, יש זוגות המבקשים לעשות זאת, בטיעון של קיום מצוות פו"ר או לשלום הבית.

כל עוד מדובר בהשתדלות נורמטיבית, כגון שיטות תזונה או עצות אחרות, אין סיבה להימנע, שהרי אין בהם שאלה הלכתית, ואינם חורגים מדרך הטבע. אלא שהיעילות שלהם איננה מוכחת. הרבה ניסו ולא עלתה בידם...

"הדרך הבטוחה" לבחירת המין, אפשרית בדרך של הפריה חוץ-גופית[ivf] משולב באבחון טרום-השרשתי [pgd] שעל פיו יוחזרו לרחם הביציות המופרות המזוהות כזכרים (או נקבות!). יש לציין שהחוק בישראל מתיר זאת רק בתנאים מסוימים ובאישור ועדה מיוחדת  במשרד הבריאות.

עכ"פ, בהליך זה, יש שאלות הלכתיות ומוסריות: 1. סיכון מסוים לאישה, בשל הטיפול ההורמונאלי שעליה לעבור. 2. שאלות הלכתיות מצד הבעל.    3. השמדת הביציות המופרות ה"לא רצויות". 4. "מדרון חלקלק" שאחריתו בחירת צבע העיניים... 5. מעל כל זה, כלום אין כאן הפרזה בכניסה לתחומים שצריכים להישאר בידי הבורא, "בהדי כבשא דרחמנא למה לך"?! 

אכן, פוסקי זמננו הסתייגו מהרעיון. אך התירו בהיתר אישי במצבים חריגים, כגון: בעיה גנטית שכתוצאה ממנה יוולדו ילדים חולים דווקא ממין מסוים (כמו המופיליה שהבעיה בבנים), זוג שממילא נאלץ לעבור טיפול ויש להם כמה ילדים רק ממין אחד, ואף בסבל משמעותי המערער את שלום הבית.

ככלל, טיפולי "מבחנה" אינם חלק ממצוות פריה ורביה. ובאשר לרצון הכֵּן במין השני, בע"ה הבנות יביאו חתנים והבנים –כלות, והשמחה תעלה ותגדל...