בס"ד

מבט שטחי על הפרטים השונים במציאות שסביבנו תאפשר לנו לראות את הצד החיצוני שלהם, שאינו משקף כלל את האמת שמסתתרת מאחריהם, ובהרבה מצבים הוא יכול אף להטעות אותנו ואף להביא אותנו למסקנות שקריות שהן ההיפך הגמור מהאמת, שהרי במזמור "אשת חיל" שהאיש אומר לאשתו לפני הקידוש בליל שבת קודש, החכם באדם לא כתב "אשה יפת מראה היא תתהלל" אלא "אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), ויראת שמים זה דבר פנימי והוא אחד הדברים החשובים ביותר אצל כל אדם. בפרי זאת הקליפה כמו בבצל שצריך לקלף שכבה אחר שכבה כדי להגיע לפנימיות, במוצרים שונים זאת האריזה החיצונית כשהשיקולים המכריעים בקנייתם הם רמת כשרותם, בריאותם, נחיצותם, כשהיופי והעיצוב של האריזה החיצונית נמצאים בסוף סדר החשיבות, ובאדם זה הגוף שמהוה הצד הגשמי והטפל שלו ביחס לנשמה הנצחית שהיא חלק אלוקה ממעל שנפח ד' באפיו והיא העיקר שבו, אותו חלק שממשיך לחיי הנצח של העוה"ב ביחס לגוף שמסיים את תפקידו לאחר כמה עשרות שנים שהן כאין וכאפס לעומת הקיום האינסופי של הנשמה האלוקית.

בדומה לבקבוק משקה אטום שרק לאחר שמוזגים את תוכנו לתוך כוס אפשר לדעת איזה משקה הוא מכיל, גם על כל אדם ואדם ניתן ללמוד בעיקר דרך מוצא פיו ומאופי מעשיו שמשקפים את התוכן, הפנימיות והמהות שלו.

בארון הקודש צריך תחילה להסיט את הפרוכת, לפתוח את דלתות ההיכל, להוציא את ספר התורה, לפתוח אותו ורק אז נפגשים לראשונה עם מילות התורה וגם אז מתגלה לאדם תחילה רובד הפשט ואח"כ רובד הדרש, הרמז ולבסוף הסוד, כשבכל אחד מהרבדים ניתן לצלול לעומקים ולעלות לגבהים עד אינסוף בתורתנו הקדושה שמהוה לבוש לאמת האלוקית וחכמת ד' שגלומים בתוכה ומסודרים בה בצורה של קליפות קליפות שצריך לקלף כדי להגיע לעוד ועוד גילויים והשגות וכך עד אינסוף.

ניתן לראות שהרעיון הזה בא לידי ביטוי בפסוק: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), כשמראשי התיבות מתקבל "אמת".

מהאות השניה מתקבלות שלוש מילים שמתארות את שלושת השלבים העיקריים שהאדם עובר בחייו ביחס לאמת האלוקית, תחילה הוא צריך לחוש "צמא" שהוא הרצון למציאת האמת, ולאחר שהוא "מצא" אותה הוא צריך להפגין "אמץ" לב כדי להתאים את כל אורחות חייו אליה, ומעניין לראות שכל המהלך הזה מגולם דוקא באחת האותיות הפנימיות של הפסוק.

מס"ת מתקבל "חצת" מלשון "מחצית" בכתיב חסר, היינו שכמה שהאדם ימלא את עצמו באמת האלוקית, בחכמת ד' ובתורת האינסוף ב"ה, הוא לעולם לא יגיע אפילו לחצי מכל מה שאפשר ללמוד ולדעת שהרי האמת, החכמה והתורה של ד' הן אינסופיות.

וחשבתי בעה"י לפרש את הפסוק בצורה הבאה, שכשם שיש שלבים שונים מזריעת החיטה באדמה עד לרגע בו הלחם החם יוצא מהתנור, כך גם ישנם שלבים שונים מהרצון לחיפוש האמת ועד להשרשתה בקרב האדם, כאשר עליו להקפיד על כל אחד מהשלבים כדי שבסופו של דבר כל חייו יתבססו ויתנהלו ע"פ האמת האלוקית, וזה אחד מהדברים שיקחו את חייו הכי גבוה שרק אפשר בכל התחומים. מדובר בתהליך קבוע של רצון שמוביל לחיפוש שמוביל למציאה שמובילה להטמעת האמת בקרבנו שאמנם חוזר על עצמו אך מביא אותנו כל פעם למקום יותר גבוה מזה שהיינו בו לפני כן, ולכל אחד יש את הנפש היחודית שלו שעליו להיות קשוב אליה וללכת בקצב שלה, כשהכלל בזה כפי שאומר הרב הגאון זמיר כהן שליט"א הוא: אם קשה לך - אתה בעליה, אם קל לך - אתה בירידה, ואם אתה עומד במקום - אתה עלול ליפול. עכ"ל. ולכן כל אדם צריך לוודא שהוא נמצא במגמה מתמדת של עליה למקום הנכון בעה"י.