"וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים לְנֹחַ... עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר... וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹורֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" (בראשית ו, יג-יד)

בפרשתנו נח מצטווה לבנות תיבה, אלא שברור לכולם שאם התיבה אמורה להכיל את כל מיני בעלי החיים, של הארץ והשמיים, וגם מזון לכולם ליותר משנה, הרי שזו אמורה להיות תיבת ענק. אבל האמת היא שהתיבה הייתה קטנה מאד יחסית למה שהייתה צריכה להכיל: אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה כ-15 מטרים. אז איך ייתכן שהתיבה הכילה את כל מיני החיות?

כותב "רבינו בחיי":

"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ. צווה ה' לעשותה כשעור הזה, ולריבוי המינים שיצטרך להביא בתוכה הייתה קטנה עד מאד כי יצטרך להביא שם בהמות ועופות טמאים וטהורים, וחיות קטנות עם גדולות, שנים מכל, ויש חיות גדולות כפילים וראמים, ולפי הטבע חמשים תיבות כיוצא בה היו קטנות מהכיל את המינים האלו כולם, אבל היה העניין נס גדול בלי ספק ומחזיק מועט את המרובה. ואולי תשאל בכאן כיון שהיה הדבר נס, למה יצווה לעשות את התיבה מעץ הידוע, ובמידות ידועות באורך ורוחב וקומה... והקב"ה יכול להצילם מבלי תיבה, ושילכו על פני המים או יכול להפריח באוויר, כי כל יוכל ולא יבצר ממנו מאומה. והתשובה בזה כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכולתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן, ישלים הנס".

דברי "רבינו בחיי" הם יסוד בחיים, מוטל על האדם לעשות את כל מה שהוא יכול לעשות. אמנם לעיתים זה לא מספיק, לפעמים לא ברור איך זה יציל את המצב, אבל עדיין האדם נדרש לעשות מה שהוא יכול.

הכלל הזה הוא כלל חשוב, שכן לעיתים אנשים ניצבים מול אתגרים או מטרות שנראות גדולות ולא אפשריות, וההוראה שנלמדת מדברי "רבינו בחיי" כאן היא בהירה מאד: צריך להתחיל לעשות, להתחיל לפעול, גם אם האדם לא יודע כיצד להגיע למטרה הגדולה, עליו להתחיל לקדם ולפעול במה שהוא יודע ויכול. ופעמים רבות לאחר שיתחיל פתאום יגלה דרך, לפתע יצטרפו אליו עוד אנשים. זהו הסיוע האלוקי שמגיע למי שמתחיל לפעול ולעשות כל מה שהוא יכול.

הרב גור גלון, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219