אחרי החגים
להיכן הלכו הרצונות הגדולים שהיו לי ביום כיפור?
(שימור ופיתוח הרצונות)
איפה
אני היום לעומת יום כיפור?
איך
אני לא חוזר בדיוק למקום שבו הייתי לפני כן?
איך
חוזרים אל הימים הרגילים?
להלן
כמה עצות שדליתי מפי ספרים וסופרים, הסובבים סביב שני ענינים: לייקר את הטוב
שזכינו לו ולהנכיח וללבות את הרצונות שהאירו בליבנו בעבר.
עצה
ראשונה- לייקר את המצוות שהיו בחגים, ואת החוויות המיוחדות שעברנו
יש לדעת
שקיבלנו כוחות גדולים בחגים שבעזרתם אנו יכולים לפעול טוב ולהוציא לפועל את
שליחותנו. כך מובא בספר שיחות התחזקות על פרשת בראשית:
"בכל
שנה בתחילת השנה, בימים הקדושים והנוראים, מקבל כל יהודי מתנות והשפעות והארות
וכוחות גדולות ונפלאות, שעל ידם יכול למלא השליחות של השנה הזו... וזה הענין הראשון
של עבודה, שהשם יתברך רוצה מאיתנו בימים אלו, שנשמח ונייקר את העשירות העצומה שיש
לנו... ".[1]
ועוד
כתב שם על פי הגמרא "שוטה- מאבד מה שנותנים לו", מי שלא טורח לשים לב מה
היה לו בחגים הקדושים, הרי הוא ממילא שוכח, מאבד, את האוצרות שקיבל.
כל תפיסת
החגים משתנה כשאדם יודע שהחג משאיר רושם על האדם גם אח"כ, לכל השנה כולה,
רושם נשמתי עליון שהנשמה מרגישה אותו. כך גם מביא השפת אמת פעמים רבות על הפסוק "והיה
אמונת עיתך – חוסן ישועות", כשאדם מאמין בעיתים, בהשפעה הרבה שיש לחגים, זה
מביא לו ישועות רבות וגדולות, חוסן ישועות, מחמת אמונתו החזקה בחגים.
בנוסף,
גם הרשמים שחווינו בחגים יכולים ללוות אותנו, אם רק נייקר אותם. אני מכיר זוג
שבימים שאחרי החג, ממלאים עמודים רבים, בחוויות מיוחדות שעברו עליהם, מתוך הידיעה
שאלו הן מתנות ממש מאת הקב"ה. אפשר להמחיש זאת ע"י התרגיל הבא: חשוב על
הפעמים בהם הרגשת משהו מיוחד, שהרגש שלך 'זז', בחג סוכות, ביום כיפור או בראש
השנה. דוגמאות קטנות:
v היתה לי סעודת חג מלאה שירה וזמרה. הרגשתי שכל
החג היה שווה בשביל רגעים אלו, של נחת ושמחה עם משפחתי. – זה מלמד אותי ליקר את
ה'יחד' המשפחתי.
v היתה לי שמחה מיוחדת בבניית הסוכה (ובהסתכלות על
הסוכה הבנויה). – זה מלמד שכשאני 'עושה עסק' ממצוות, מתאמץ בהם מאמץ רב שעות
רצופות, זה ממלא אותי שמחה וקורת רוח שאי אפשר להסביר במילים. דוגמאות נוספות,
בהערה.[2]
עצה
שניה – תשמח ברצונות
·
מלבד
החוויות והרגשות, היו גם רצונות חדשים שהתעוררו (בחגים או בעקבות החגים. רלוונטי
מאוד אחרי ראש השנה ויום הכיפורים!). כמובן מדובר ברצון משמעותי. תאמץ לך רצון אחד
ותשמח בו. אל תמהר ליישם אותו. ככל שתשמח בו כך תרגיש יותר טוב מהרצון וההוצאה
לפועל כבר תבוא לבד. כשהרצון גדול, ההוצאה לפועל נעשית זמינה וקלה יותר, והיא אפילו
באה מאליה. כך מנחה ומורה הרב יהושע שפירא שליט"א בענין יישום רצונות
טובים, על פי הרב קוק. אל תמהר ליישם או אפילו לתכנן באופן מעשי. תשמח ברצון
שהתעורר, תן לו מקום במחשבות שלך ביום יום. אחרי שהרצון יהיה נוכח יותר ומפותח,
היישום הוא קל יותר ובר קיימא יותר. במילים אחרות: זכור תזכור- כשם שאומרים שהאויב
הגדול הוא ה'פרופקציוניזם', כך נאמר לענייננו שהאויב שלנו הוא היישום המהיר. תן
אמון בלב שלך, ברצונות שלך.
עצה
שלישית- עשיית פעולות לחיזוק הרצון שהתעורר אצלי
תמשיך
ללבות את הרצון (את האש!) ע"י מעשים, שהם 'כלים' להנכחת הרצון. זו עצה נפלאה
ואמיתית שקיבלתי מהרב יצחק ערד שליט"א מרחובות, בקורס למאמנים. העצה
נקראת: 'הכנת ריבוי כלים'. נבאר. איך מורידים רצון למעשה? ע"י ריבוי כלים,
ע" הכנה רבה. רצון שנכנס לחיי האדם הוא 'אור' שמבזיק ומאיר את החיים. אחת
מהתכונות של האור היא היעלמות מהירה. הדרך לתת לאור להיספג בנו, להשאיר רושם אצלנו
גם אחרי היעלמותו, היא להכין 'כלים'. פירוש הדבר, לתת לאור, לרצון, ביטוי מעשי
שיכול להנכיח את הרצון והשאיפה שלי. לדוגמא:
·
דיבור
עם מישהו- לשוחח על הרצון שלי (או להתייעץ עם רב). הדיבור עם אחר על ענייני הנפש
שלי נותנים ביטוי למחשבות המרחפות. זוהי מקפצה אדירה לקראת ההוצאה אל הפועל. בדוק
ומנוסה רבות. כמובן גם דיבור עם ה', פועל גם בזכות כח התפילה וגם פועל על התודעה הנפשית
שלי.
·
מעשה-
ללמוד על הנושא של הרצון שלי (לדוגמא: על מידת הזריזות, על אמונה ובטחון, על גבורה
ונחישות). הלימוד מפתח את הידיעות, וכך הרצון האוורירי מקבל צד מעשי במחשבה שלי.
·
כתיבה-
לכתוב לי תזכורות, לכתוב חידושים ותובנות חדשות.
·
מחשבה-
לחשוב עוד ועוד על הרצון שהתעורר בנו (לרצות את זה באופן עמוק יותר, לדמיין את זה,
לשמוח בציורים ובדמיונות האלו).
עצה
רביעית- להיות בוער ובדרכים מקוריות – כל הדרכים כשרות
יסוד
גדול בחיי היהודי בכלל ובכל יום בפרט הוא להתחדש בעשיית הטוב. תסתכל קדימה, תפתח
את הראש ואת העיניים ותחפש להוסיף טוב. גם אם לא זוכרים רצונות מיוחדים שהתעוררו
בימים הנוראים, גם מי שאינו מלא ברגשי קודש ועונג מהימים שעברו, הנשמה קבלה תוספת
כח[3] וכעת יש
יותר כוחות ויכולות (יותר 'כח סוס') להוציאם לפועל, לפעול טוב חדש בעולם. כך מובא
ב'שיחות התחזקות' (בראשית תשנ"ט ג) שנושא ההתחדשות, "שלא יתפעל מהעבר,
רק יתחיל כל רגע מחדש לעשות מה שה' יתברך רוצה ממנו ברגע זה" ולחפש הזדמנויות
לפעול טוב, הוא מהעניינים התמידיים אצל יהודי. זהו בעצם הידיעה שה' יתברך נותן
כוחות גדולים לכל יהודי להתעלות מעל ההגבלות הטבעיות, על עפר הארץ שבו, ולהתחדש
ולהתגבר בחילא יתיר, בתורה, במצוות.
יותר
מכך, תהיה להוט, בוער. ה' נותן כוחות להתלהב מחדש על התורה ה'ישנה' שאנו מכירים
כבר. עובד ה' דואג תמיד להיות חם, כמו קטר בוער. אם לא בוערים, הרכבת נעצרת. כיצד
מתחדשים? כיצד 'מתבערים'?
מחדש
הרב קוק באורות התשובה חידוש, ש'כל הדרכים כשרות'. לפעמים אדם מחפש את
התשובה וההתקדמות רק בדרכים מסויימות והוא 'נעול' על כך שזו הדרך להשתפר (למשל
ע"י קבלות טובות והחלטות תקיפות ונחושות). הוא 'סוגר' את עצמו מלהתוודע
לדרכים נוספות שאולי הן מפתח (אם לא המפתח) להצלחה ולהתעלות שלו. לכן מייעץ
הרב לנסות לחפש מהו הדבר שחסר לי, מה הם הידיעות שנעלמו ממני, כדי לכבוש את היעד. אלו
דבריו:
"לפעמים
מתאמצים לתקן המעשים ואין מגיעים. וסיבת הדבר הוא שהחסרון מונח באיזו חולשה גופנית
או בחסרון ידיעה והתרגלות בעניני העולם והחיים, ואז הם הם גופי תורה" (אורות
התשובה יד, יג*1).
יתכן
שלימוד שיטה איך לסדר את הזמן או קריאת מאמר מדעי הם מקפצה אל עבר ההתקדמות של האדם, ואז "הם הם גופי
תורה". להלן כמה דוגמאות איך להתחדש ע"י דרכים מגוונות: להוסיף במעשים
טובים, מפגשים טובים עם שכנים או משפחה, לחפש סיפורי צדיקים בנושא המסוים שלי, לשמוע
שירים (דבר מעורר את הלב ומחזק את הרצונות), לימוד ממוקד על הנושא (למשל קריאת
מאמר חול או קודש שעוסק בכך. מומלץ בחום), להרבות בשיחה טובה עם האשה, חברותא
טלפונית עם חבר או קרוב, ספורט (דבר שממריץ ומלבה את הרצונות הטובים באדם. מפי
מורי ורבי הרב מוטי דימנט שליט"א), התייעצות עם חבר או עם רב.
אי
אפשר בלי להזכיר את דברי מורי ורבי הרב יהושע שפירא שליט"א: בעבודת ה'
טוב לעשות ניסויים. הרגש אומר: למה ללכת בדרך חדשה או לנסות שיטה שלא עשית אף פעם.
והאמת, תמיד טוב לנסות. לפעמים מגלים דברים חדשים.
העיקר
הוא לעשות משהו למען ההתלהבות וההתחדשות, כדי להיות מלא רצון ואנרגיה (עיין
אורות התשובה (ט, ט) שזה אחד התפקידים של חג סוכות שבא אחרי יום הכיפורים:
"לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים"). אחרי שאתה מלא אנדרנלין, זה נותן כח
וסייעתא לכל דבר שתרצה לעשות.
בע"ה
נזכה לשנה טובה, מלאה בכוחות החדשים וברצונות החדשים שקיבלנו בחגים, שנה שמלאה בהתחדשות
והתלהבות מתוך התנסות בדרכים מקוריות להתקרב לה' יתברך.
[1] בראשית, תשנז ג, תשנט ב.
[2] א. כוונות מיוחדות בפסוקי התפילה שהתחדשו במהלך
הימים הקדושים. יש לייקר את החידושים ה'קטנים' האלו, מאוד מאוד (כי מה שנגע לליבי
בימים הקדושים, זה סימן של חיבור נפשי
לפסוק זה, לרעיון הנלמד ממנו). למשל התחדש לי: "רוצה ה' את יראיו את המייחלים
לחסדו". כמה נפלא וכמה פשוט. מה רוצה הקב"ה? את מה הוא מחפש? שאדע שאני
תלוי רק בו. "יראיו"- יראת שמיים אינה רק תובנות עמוקות, או צייתנות
הרמטית להלכה, אלא לסמוך על ה', בין בדברים שאני מרגיש בדחיפות שאני זקוק לעזרה,
ובין בדברים הפשוטים והרגילים. רוצה ה'... את המייחלים לחסדו"- לחסד של ה',
לנתינה של ה' שהיא בלי גבול.
ב. היה שיר מיוחד בתפילה ("ותבנהו מהרה ותגדל כבודו") שהיתה
לי התעלות ממנו. פתאום ממש רציתי את בנין בית המקדש... למדתי מזה שהרצון העמוק הזה
של השתוקקות למקדש באמת נמצא בי. כשאין לי מסיחי דעת- הרצון הזה עלה והגיע, חי
אצלי באופן הכי חי שאפשר.
ג. למדתי משהו מיוחד (או שמעתי דבר תורה) שנגע לליבי וזכרתי אותו גם אחר
זמן. פגשתי דמות מיוחדת.
[3] (כמבואר ב'שיחות התחזקות' המובא
לעיל, כמה יש לחזק את האמונה בזה שהנשמה קבלה כוחות אדירים, מכל מצוה ומכל תפילה
שהיו בזמן החגים).