פרשת בראשית - פרשת המקדש

אדם הראשון - ו'זמירות שבת'

הרב ישראל אריאל שליט"א

          השיר הראשון שנשמע בחללו של עולם בראשית הבריאה, היה שירו של אדם הראשון. את 'מזמור שיר ליום השבת' מייחסים חכמינו ז"ל לאדם הראשון, אשר שורר אותו בשבת הראשונה של העולם - 'שבת בראשית' - מזמור, אשר הושר במקום בו עתיד לקום בית המקדש.

היה זה היום הראשון ליצירתו, לאחר שירד לילה ראשון בעולם. היה זה לילה חשוך ומתמשך, בו התבונן אדם הראשון בגרמי השמים, בכוכבים ובפלא היקום שנגלה לראשונה לעיני בשר ודם.

עת החלו קרני אור ראשונות להופיע, נחה עליו הרוח, ועם בוקר, בעת זריחת השמש ביום השבת הראשון בעולם, עמד על רגליו והתחיל לשורר לבוראו ויוצרו: "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון... מה גדלו מעשיך ה'... איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". לדעת חז"ל, כאמור: "המזמור הזה אדם הראשון אמרו, ונשתכח מדורו, ובא משה וחדשו" (בראשית רבה כב, יג).

במדרש 'שוחר טוב' (צב) נדון מזמור זה בהרחבה כשירו של אדם הראשון והמשמעות העולה מן המזמור לדורות. ראה שם (פיסקה ו) שאדם הראשון נלקח "ממקום בית המקדש". כן ראה בתלמוד ירושלמי שם מתואר, שאדם הראשון נברא מאדמת בית המקדש בירושלים, וממקום המזבח בהר המוריה. (ירושלמי נזיר ז, ב.). אמנם נכשל אדם הראשון וחטא, אך זכותה של השבת עמדה לו, שיזכה לשבות במהלך השבת כולה בחצרות בית ה' במקדש... בטרם יגורש מגן עדן (מדרש 'שוחר טוב' צב, ג).

עם קרני האור הראשונות, קם אדם הראשון ובנה מזבח במקומו העתידי (רמב"ם בית הבחירה ב, ב) והקריב עליו קרבן - כמובא במסכת עבודה זרה: "כיון שעלה עמוד השחר... עמד והקריב שור שקרניו קודמין [ביצירתן] לפרסותיו" כלומר, פר, שנוצר בצביונו ובשלמותו עם קרניו, כשור בן שלש שנים (רש"י שם). היה זה קרבן ראשון בעולם, אשר פתח את הקרבת הקרבנות במהלך הדורות בבית המקדש.

להקרבת קרבן זה התלוותה שירה, שכן, משהעלה אדם את קרבנו על המזבח עמד והתבונן סביבו. לנגד עיניו השתרעו נאות דשא ופלגי מים, פרחים בשלל צבעים, ואף עצים נושאי כל פרי. בין עצי הגן ראה את יצורי בראשית, ומשהאירה השמש באורה את הדר הטבע, נשא אדם עיניו למרום ופתח בזמר ושיר: "מזמור שיר ליום השבת".

אלו הן 'זמירות של שבת' הראשונות בעולם: צלילי קודש במקום הקודש - 'זה שיר של יום השבת, שבו שבת אל מכל מלאכתו'.