לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

ישעיהו ס"א (י'-י"א, ס"ב א'-י"ב, ס"ג א'-ט') שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽה' תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹקי כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ.

סיום 'שבע הברכות' - שבע הנחמות[1]

השבת האחרונה בשלשלת זהב קודש של שבתות השנה, חותמים אנו גם את 'שבע דנחמתא'. הפטרתנו היא שיאה של העליה מעמק הבכא של חורבן ביהמ"ק, לפסגת שמחת הכלולות העתידה של ישראל וקודשא בריך הוא. במדרש שיר השירים רבה (פרשה א פס' ד' נגילה ונשמחה בך) המשיל זאת לאשה שבעלה ובניה עזבוה,  וזלה"ק:

למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו לה באו בניך אמרה מה איכפת לי תשמחנה כלותי, כיון שבאו חתניה אמרו לה באו חתניך אמרה מה איכפת לי תשמחנה בנותי, אמרו לה בא המלך בעליך אמרה האי חדותא שלימה חדו על חדו. כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים (ישעיהו ס' ד') בניך מרחוק יבואו והיא אומרת להם מה איכפת לי, ובנותיך על צד תאמנה (ישעיהו שם שם) אמרה מה איכפת לי, כיון שאמרו לה (זכריה ט' ט') הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, אמרה הא חדותא שלימה דכתיב (שם) גילי מאד בת ציון וכתיב (זכריה ב' י"ד) רני ושמחי בת ציון באותה שעה היא אומרת (ישעיהו ס"א י') שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי. עכ"ל. (לשון זה כמעט במדויק נמצאת גם בפסיקתא דרב כהנא פסקא כ"ב 'שוש אשיש'). לכאורה תמוה מדוע אין המטרונה מתנחמת ושמהה בכך שבניה וחתניה חוזרים, ורק שובו של בעלה המלך הוא זה בזה היא מוצאת תנחומיה? הרב שמואל יפה אשכנזי (בעהמ"ח יפה תואר למדרש רבה) בפירושו לשיר השירים רבה כתב בפירושו יפה קול וזלה"ק: המכוון בזה...שלא נבקש הגאולה להצלחות מדומות, רק להיותנו יכולים לעסוק בתורה ומצוות, ולזה אחר שלא נשמח ברב עמנו בבנינו ובבנותינו, רק בדבקותנו בה' שהוא השגת השלימות והצלחת הנפש...עכ"ל. והרב חיים פלאג'י זלה"ה בפירושו זכירה לחיים כתב שם: ...דבר זה נלמד ממאמרם (סנהדרין כ"ב ע"א) אין האיש מת אלא לאשתו, שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ולא תלו באב או בן או אח ואחות.

ויפה ונחמד להסמיך דברי המדרש שהובאו מיד לאחר מכן בשיר השירים רבה (ובפסיקתא הנ"ל לפני כן) ...נגילה ונשמחה בך, רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה  ונשמחה בו (תהלים קי"ח כ"ד) אמר רבי אבין, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך – בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך בך ביראתך... עכ"ל המדרש. כלומר תנחומיה של  האשה – כנסת ישראל היא בשוב בעלה, דהיינו הקדוש ברוך הוא וברוך שמו, בכבודו ובעצמו ודוקא בהתדבקותה והתאחדה בו, הוא אשר מנחם את ה'עניה סוערה' שלא נוחמה עד עתה.

שמחת החתן והכלה בבגדיהם סימן ולא סיבה

רבי משה האלשיך הקדוש בפירושו מראות הצובאות לנביאים מציב מבט עמוק בענין שמחתה של כנסת ישראל בגאולתה לעתיד לבוא. יסוד דבריו כי השמחה היא תקון השלמתו של שם ה' שהיה חסר, ולא על גאולת עצמם [ובתחילת הפרק שלא הובא בהפטרתנו הציב היסוד לפירושו את מהלך הפרק כולו] וזלה"ק: ...והנה היה הדעת נוטה כי כל שמחת ישראל בגאולה היא על הנוגע אל עצמם, שיהיה להם לבוש פאר  ומעטה תהלה, אמר שישראל כולם כאחד בלשון יחיד שוש אשיש בה'...על הנוגע אל כבודו, וכן תגל נפשי באלקי הוא שכינה, שעליה אמר [לעיל בפרק פס' ב'] ויום נקם לאלקינו, שהוא תשועתה מהגלות כביכול, כי מרצון השם הגדול וגאולת השכינה אעשה עיקר, ואמר שוש אשיש בה' על שני דברים, א' שוש על השתלם שמו יתברך, שנית על התחברו אלי כד"א [כמה דאת אמר (תהלים צ"ז)] שמחו צדיקים בה'...[בהמשך מבאר שע"י קיום המצוות ישנם שני סוגי שכר האחד על עצם מעשה המצוה והוא המכונה 'גוף' ונמשל לחתן המלובש בגדי ישע, והכוונה שלה מכונה כלה והיא עוטה מעיל צדקה] אך מה שאשמח בעצם אינו אלא על קדוש שמו יתברך, שהוא למעלה מכל מתן שכרי, וגם על היותו עמי כי מאין זכיתי אל כל המעלה והאושר הזה...עכ"ל האלשיך הקדוש.

בספר המגיד לבעהמ"ח פרי מגדים על השו"ע, (נדפס לראשונה מכתי"ק לונדון תש"ן) כותב בדבריו להפטרתנו (ח"ב עמ' שע"ב) בהתבסס בדבריו על האלשיך הקדוש שהובא לעיל, וזלה"ק: ...ואמר כי הלבישני בגדי ישע, אעפ"י שיהיה לי לעתידד עטרות וחילוקא [נראה שצ"ל חלוקא] דרבנן לא תהיה השמחה לי באותן מלבושים כ"א דוגמת החתן אשר יכהן פאר בגדי חופש ביום חתונתו וככלה תעדה כליה ביום חופתה, אין עצמיות השמחה בבגדים ההם רק השמחה בעצם מה שיש לו כלה, ולכלה מה שיש לה חתן ובשביל זה הם מתלבשים במלבושים נאים, כן תהיה שמחתי שזכיתי לדבק בה'. עכ"ל ספר המגיד.

דרך דומה מפרש הרב מנדל הירש (בנו של רש"ר הירש) בסדר ההפטרות: ...החתן לא יזכה לכבוד ולגדולה הודות ללבושו, אלא החתן צריך לשוות לבגד קדושת כהונה ופאר, ואין זה כי אם מניחים שהאישיות היא בתכלית השלימות. נוסף על כך ציור אנין דעת ביותר של אשה יעלת חן הוא, אם נאמר על כלה שהיא מעלה לאמיתו של דבר יופי לשמלותיה ולעדייה...

השמחה ב'חסדים' וב'גבורות' לפי מעלת האדם

בתורת יחיאל לרב עקיבא יהוסף שלזינגר (תלמיד החת"ם סופר בעהמ"ח 'לב העברי' ביאור צוואתו תוכחתו של רבו) בפרשתנו מבאר מההפטרה ומביא שמועה מהרב אליהו מני זלה"ה וזלה"ק: שמעתי מן ידידי הרא"ם [הרב אליהו מני. רבינו ה'בן איש חי' נשא ונתן עמו חילופי מכתבים חשובים ביותר, ראה בספר מכתב מאליהו אהבת שלום תשע"ו] הי"ו חכם רב ספרדים בעיה"ק חברון ת"ו, כי דרז"ל [דרשו רבותינו ז"ל (ברכות ס' ע"ב) על הכתוב (תהלים נ"ו י"א)] בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלקים אהלל דבר זו מדת פורעניות...אמנם ב'חסדים' הנפש והגוף שמחים, משא"כ [מה שאין כן] ב'גבורות' הנפש שמחה ולא הגוף. וזה שוש אשיש בה', ותגל נפשי בלבד באלקי במדת הדין, ולא הגוף. וזה בסתם בני אדם, לא כן אשר יש להם דעת, ב'חסדים' לא ישמח כי הגוף בלבד ולא נפשו, כי מתירא פן קיבל עולמו כגמרא תענית (כ"ה ע"א). ועל כן הלבישני בגדי ישע וגם מעיל צדקה יעטני, אשר הישע גרם לי לעשות בו מעיל של צדקה. נמצא יפה השמחה, כי סתם כחתן יכהן פאר וככלה וגו', אם כל העולם שמחים, אמנם הם בעצמם אין שמחתם כל כך שלימה וטרודים עדיין כי החתן לא ידע אם מצא כלה כראוי' אשת חיל [כדברי הגמרא ברכות (ח' ע"א) 'מצא' או 'מוצא'), והכלה אם דודה יהיה עמה בשלימות המבוקש, על אין שמחתם כבי הלולא [עפ"י עירובין נ"ד ע"א] ה"נ [הכי נמי] אשר לו דעת, בעשרו עדיין לא ידע אם לא עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה' י"ב) ח"ו, איך יהיה עי"כ [על ידי כך] בעוה"ב. לא כן הנביא הוא היודע את העתיד, כי מצא טוב ואשר מעיל צדקה יעטני ויהלל עדי עד, ע"כ בו השמחה כפולה על הישועה כי יהיה השלמה לנפש וגוף, ולא ירעו ולא ישיגו גבול זה לזה כלל וכלל...עכ"ל התורת יחיאל עפ"י הרב אליהו מני זכר צדיקים וקדושים לברכה.

שמחה על השמחה בעבודת ה' יתברך

בקדושת לוי (ליקוטים) מבאר את הכפילות של שוש אשיש בה' על דרך ה'עבודה' כשיטת החסידות ואלו דבריו הקדושים: ...שיש שמחה כשעובדים את הבורא ברוך הוא, ויש עוד שמחה ששומח [משמח] את עצמו במה ששמח בעבודת ה', וזהו הרמז בפסוק שוש, יש לי שמחה במה שאני משיש בה' [בהערות מכון 'הדרת חן' אשדוד כתבו שיסוד דבריו בדברי המגיד ממזריטש  זיע"א] וזהו הרמז 'כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מיצרים' (שבת קי"ח ע"א) כי כששומח את עצמו בעבודת ה' יש לו שמחה ג"כ במה ששומח עצמו בעבודת ה'... ויש עוד שמחה מן השמחה, וזהו עד אין סוף, ולכן נותנין לו נחלה בלי מצרים. בהערות הנ"ל הביאו השלמה לדבריו ממקום אחר (פרשת שמיני) ...אני שמח שמחה רבה שזכיתי לכך להביא חדוה לה' יתברך, קרוץ מחומר כמוני ישמח את הבורא ב"ה אשר ידו בכל משלה...עכ"ל הקדושת לוי זיע"א.

הנהגת ה' יתברך כזריעת גרעינים להנבטת האור