"ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום. ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלקינו נעשתה המלאכה הזאת" (נחמיה ו,טו-טז). '"כאשר שמעו" - שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה. "ויראו" - העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין. "ויפלו"- היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל. "כי מאת אלקינו וגו'" - לפי המהירות הרב הזה' (מצודות). בפשט נפל פחד על הגוים בשל שראו שהחומה נבנתה מהר, ולכן ראו שיד ה' היתה כאן. אולם אולי אפשר שבנוסף למה שראו חשו את מעלת בנ"י בא"י, שלכן מדגיש הפס' שהחומה נשלמה "בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום", שיש קשר בזמנים אלו. שכ"ה באלול הוא יום תחילת בריאת העולם (בכח, ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן..') ולכן בזמן זה נגמרה החומה, כרמז שירושלים קשורה לגילוי ה' בעולם, שלזה נברא העולם כולו-כדי לגלות שם ה'. לכן זה לקח 52 יום, כנגד פעמיים שם הויה, שהוא מתגלה באמירה בעולם כיום בכינויו, ולעתיד כשהעולם יתוקן יאמר ככתבו (פסחים נ,א), ולכן כעין שיש בו שני גילויים. לכן זה מרמז על גילוי שם ה', שהוא קשור לחומת ירושלים, כיון שקשור ליישוב א"י ככלל, ולירושלים ששם מקום המקדש בפרט, שבו מתגלה גילוי ה' גדול במקדש. לכן בהקמת החומה היה גילוי של שם ה' גדול שנעשה ע"י בנ"י בא"י, ולכן זה הפיל פחד על הגוים, שראו את יד ה' בהקמה המהירה של החומה (ולא אמרו שזה סתם מקרה שהזדרזו). בנוסף נראה שזה כנגד פעמיים שם ה', כנגד ששם ה' אחד כנגד חומת ירושלים הקשורה למקדש ששם גילוי ה', ושם ה' נוסף כנגד השמירה בבניה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" (נחמיה ד, טו) ששמירה על א"י ובנ"י זהו קשור לגילוי שם ה' בעולם, שלכן יש כהן משוח מלחמה, כעין הכה"ג שבמקדש (בצורה קטנה). לכן הזמן כנגד פעמיים שם ה', וזה הפיל אימה על אויבנו מראית גילוי ה'. גם הקמת החומה הסתיימה ב"אלול" כרמז 'אני לדודי ודודי לי', שאנו עושים מעשים לגילוי ה', וה' עושה כנגדנו, ולכן כעין פעמיים שם ה', שכך אנו בנינו וה' עזרנו, וכך נוצר גילוי ה' בעולם. במיוחד זה הושלם בכ"ה אלול, שקשור לר"ה (שהוא בא' תשרי, שהוא היום שישי לבריאה [בו נברא האדם] שהתחילה בכ”ה אלול), שבו ממליכים את ה' בעולם, שכך ע"י ישוב א"י אנו ממליכים את ה' ע"י גילויו בעולם, שזה קשור לישובנו בארץ שמשפיע לכל העולם שיראו את מעלתנו וממילא שה' איתנו, ובכך ממליכים אותו בעולם (שע”י הכרת ישראל מכירים את ה' [מנחות קי,א. מהרש”א]). לכן זה התגלה ע"י חומת ירושלים, שירושלים מרמזת על מלכות (של ישראל ושל ה' בעולם), וחומה מרמזת על חוזקנו, שיחד מגלה מלכות שם ה' בעולם. וכמו שבירושלים יש את שכינת ה' בעולם, כך גם בדומה בר"ה (ועשי"ת) ה' קרוב לנו בעולם ("בהמצאו". ר"ה יח,א). גם נראה שנעשה תוך 52 יום כנגד פעמיים שם ה', לרמז שבית שני היה יכול להיות הבית שלעתיד, ולכן נרמז פעמיים שם ה', שיכול להיות כשם ה' כיום שמתגלה ככינויו, ויכול להיות השם כלעתיד, שהיה תלוי בנו-במעשינו. ובכל מצב, גם אם ח"ו נחטא (כמו שקרה בסוף שלא זכו לגאולה השלמה) תמיד אנחנו בנים של ה' (קידושין לו,א), ש-52 גימטריה 'בן'. לכן בר"ה אנו ממליכים את ה' ע"י השופר, כמו שכאן היתה בניה יחד עם השופר בשביל קריאת המלחמה: "הבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי... במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלקינו ילחם לנו" (נחמיה ד,יב-יד). וכמו שתקיעות השופר נלמדות מיובל (ר"ה לג,ב) כך גם כאן יש קשר לחזרה לארץ, כמו שביובל העבדים חוזרים לביתם והקרקעות לבעליהם, כך בדומה בגאולה אנו חוזרים מהגלות לא"י, ומיישבים אותה. לכן כאן בנחמיה שבאו מגלות בבל וחיזקו את א"י (בחומת ירושלים), זה מרמז לזה. נראה גם שמרמז על השופר שלעתיד, שופרו של המשיח: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם" (ישעיהו כז,יג), שכך כאן בנחמיה היה שופר בהקשר לירושלים לאחר הגלות, והם היו ראוים להיות הגאולה השלמה (אילו זכו), והשופר בנחמיה היה בשל קרבות, כעין שלפני המשיח מלחמות (סנהדרין צז,א). שזהו עניינו של ר"ה, גילוי מלכות שם ה' בעולם שיתגלה בשלמות לעתיד. שכל הבריאה מתקדמת כל הזמן לזה (ולכן כל שנה מתגלת מלכותו בר"ה, להראות שזהו מטרת העולם והתקדמותו). לכן נראה שבא"י יש מעלה מיוחד בהקשר לר"ה, בשל הקשר לגילוי מלכות ה' בעולם, ולכן נרמז על ר"ה בפס' על א"י: ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב) 'רב נחמן בר יצחק אמר: לדין דכתיב (דברים יא, יב) "מראשית השנה ועד אחרית שנה" מראשית השנה נידון מה יהא בסופה' (ר"ה ח,א). יהי רצון שבזכות א"י (ישובה ומלחמותינו עליה) שנזכה לקידוש שם ה', ולשנה טובה.