'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים"! אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו". ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים" בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה: "זכור את יום השבת לקדשו" כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה: "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה: "כבד את אביך ואת אמך" אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה: "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו', ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" בשכר שקראוך אדם, לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו', אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע?' (שבת פח,ב-פט,א). בויכוח בין משה למלאכים משה מביא דוגמאות מהנאמר בעשרת הדברות, לכאורה מוזר מדוע לא מביא מפס' אחרים אלא רק מעשרת הדברות? בפשטות מה שהביא דווקא מעשרת הדברות זה משום שכשהמלאכים שאלו למה משה שם, ה' ענה שבא לקבל את התורה, שזה אמנם כל התורה שנתנה לנו בסיני, אולם בגלוי ניתנו אז הלחות שבהם עשרת הדברות, ולכן הוא התמקד במיוחד בהם, כיון שזה בולט יותר, וזה היווה דוגמה לכלל התורה. עוד אפשר שטענתם היתה: 'חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?'. טענו המלאכים שכיון שהתורה קדמה 974 דורות לעולם, סימן שאין קשר לעולם, אלא עיקר מעלתו בשמים. לכן טען מולם משה בהקשר לעשרת הדברות, כיון שהעולם נברא ע"פ התורה: '"בראשית ברא אלוקים”. זה שאמר הכתוב: "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם. שנאמר: "לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה" (שם ח')' (תנחומא בראשית סימן א). לכן כמו שהעולם נברא בעשרה מאמרות (אבות ה,א) כך גם בלוחות שבאות לייצג את ירידת התורה לעולם, לתיקון העולם, יש בהם עשרה דברות. לכן בא משה להוכיח שהתורה מראש יועדה לרדת ולתקן את העולם. לכן מראה בעשרת הדברות שהם קשורים לעולם, ולכן העולם שנברא כדוגמתם זה לא כאגב טפל, שממעלת התורה נברא גם העולם, אלא מראש התורה היא בשביל העולם, שהם מאוחדים, שהתורה היא רצון ה' שיתגשם בעולם. וממילא אין להוכיח ממה שהתורה קדמה לעולם, שהיא לא שייכת לעולם. עוד נראה שבכוונה אמר משה ע"י עשרת הדברות, כיון שבהם מרוכזת כל התורה: 'הלוחות היו בהן תרי"ג מצות כנגד אותיות מן אנכי עד אשר לרעך, לא פחות ולא יותר. וכולן נתנו למשה בסיני, שבהם חוקים ומשפטים, תורה ומשנה, תלמוד ואגדה' (במדבר רבה יח,כא). לכן היה עקרון להוכיח על עשרת הדברות וממילא זה יוכיח על כל התורה כולה (אמנם בגמ' נאמר עד “לא תגנוב”, אולם נראה שהכוונה לומר 'לא תגנוב וכו''). נראה שאפשר למצוא רמז לזה בכך שמסיימת הגמ' שנתנו למשה מתנות, ומלאך המוות נתן את עניין הכפרה בקטורת. אולם לכאורה זה תמוה, מה הראיה שאז מלאך המוות נתן לו את זה? אלא שבמדרש גם דרשו שכל התורה כלולה בעשרת הדברות מעניין הקטורת: '"כַּף אַחַת" (במדבר ז, כ), כְּנֶגֶד הַלּוּחוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ מִיַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, טז): "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים" וגו'. "עֲשָׂרָה זָהָב”, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דברים י, ד): "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן" וגו'. זָהָב, כְּמָה דְּתֵימָא (שיר השירים ה, ה): "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב”, וְאוֹמֵר (תהלים יט, יא): "הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב" וגו'. "מְלֵאָה קְטֹרֶת”, שֶׁתרי"ג מִצְווֹת בְּלוּלוֹת בָּהֶן, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא תרי"ג אוֹתִיּוֹת יֵשׁ מִן (שמות כ, ב): "אָנֹכִי”, עַד (שמות כ, יד): "אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ”, כְּנֶגֶד תרי"ג מִצְווֹת, וְשֶׁבַע יְתֵרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: "מְלֵאָה קְטֹרֶת”, שֶׁכֵּן ק' מִתְחֲלֶפֶת בְּד', א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, וְעוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן הַתֵּבָה אַחַר כֵּן לְמִנְיַן תרי"ג' (במדבר רבה יג,טז). יוצא שבקטורת (הנשיאים) מרומז על תרי”ג מצוות שבעשרת הדברות, ושזה קשור לעולם-לשבעת ימי הבריאה. לכן ראו בזה חז”ל קשר למסירת סוד הכפרה בקטורת למשה, שאז ראוי שמלאך המוות יגלה לו, כיון שנתנו מתנות על שנצחם בטענותיו שהתורה שייכת לעולם, כאשר עשה זאת ע"י הוכחה מהלוחות לכל התורה כולה שכלולה בה, וזה רמוז בקטורת, ולכן ראוי מתנה בקטורת. בפרט שנראה שמעלת הקטורת שמכפרת (על העוונות, שלכן כיפרה מהמוות) זה בזכות קשר לכל התורה בחיבור לעולם (שזה היסוד שלכן מכפרת בעולם), ולכן זה קשור למתנות בעקבות ההודעה למשה שהתורה שייכת לעולם. אולי עוד אפשר לומר שהמלאכים לא חשבו שבני האדם לא צריכים להיות מחוייבים לתורה, שהרי ברור שהתורה מדברת לבני אדם. אלא שחשבו שהתורה בכתב צריכה לישאר בשמים, שהיא העליונה, ואילו התורה שבע"פ היא השייכת לעולם (ובה ההלכות המעשיות). לכן טענו שהתורה שבכתב תשאר בשמים, וזהו שטענו שהתורה קדמה לעולם, כעין לומר שמה שאינו החלק המעשי בפועל בעולם (שזהו שקדם לעולם-שאינו קשור בפועל בעולם), שהוא ישאר בשמים. לכן משה התרכז במה שנאמר בדברות, כיון שזהו חלק התורה בכתב שהולך להוריד כרגע, ועל זה טענו מה עושה כאן בן אדם, וה' ענה שהולך להוריד את התורה, כך שמודגש התורה  שעכשיו הולכת לרדת. לכן טענת משה הייתה במיוחד בעשרת הדברות, שזה ישירות לטענת המלאכים. אולי זה רמוז בדרשה של ריב"ל שהובאה קודם: 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא, דיבור שני להיכן הלך? הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר (שיר השירים ה, יג) "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר" אל תקרי שושנים אלא ששונים' (שבת פח,ב). הרי שהייתה השפעה חיובית לעולם מהשמיעה של דבר ה' באמירת הדברות לעולם. לכן חשבו המלאכים שכך ראוי, שהתורה בכתב תשאר למעלה (כמו שכשנאמרו הדברות זה היה לפני שירדה התורה לעולם [שירדה לאחר 40 יום]) ובנ"י ישמעו לתורה בעולם, ע"י התושב"ע, בע"פ, כמו הדברות ששמעו והשפיע לעולם. אולי עוד אפשר שטענת משה דווקא בדברות, קשור לדרשה של ריב"ל שהובאה קודם: 'ואריב"ל: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר (שיר השירים ה, ו) "נפשי יצאה בדברו". ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהלים סח, י) "גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה". ואמר ר' יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר (תהלים סח, יג) "מלאכי צבאות ידודון ידודון" אל תיקרי ידודון אלא ידדון' (שבת שם). שיוצא שבנ"י לא יכלו לעמוד בתורה, שיצאה נשמתן וכן ברחו לאחוריהם י"ב מיל (שזהו תחום שבת דאורייתא לכמה דעות, ראה ב'משיב מלחמה' כרך א' 'תחומין במחנה לאור ההלכה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, כך שמסמן ריחוק גדול שמתנתק לגמרי מהמקום. או בצורה פשוטה יותר) זהו תחום מחנה ישראל: '"ויעמוד העם מרחוק" - אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה של ישראל שנים עשר מיל. ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל? שנאמר: "ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים”, שנים עשר מיל' (מכילתא שמות כ,טז [בחודש פרשה ט]). כך שברחו לגמרי ממקומם, שלא יכולים לעמוד בזה, ומי שהחזירם אלו המלאכים שהיו מדדים אותם. לכן עכשיו באו המלאכים וטענו שבנ"י אינם יכולים להיות ראויים לתורה אצלם, עובדה שראו מה שקרה בשמיעתם את הדברות. לכן משה מוכיח דווקא מהדברות שהם שייכות לעולם. נראה שה' אמר למשה: 'אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה', לא רק כהגנה מהמלאכים, אלא שבזה רמז לו שמסכים איתו, ולכן שיטען בשמו. כיון ששלמות הכסא כביכול תלויה בעולם: '"ויאמר משה"- "כי יד על כס י'ה" ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח" זהו עמלק, שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח". "וערים נתשת אבד זכרם המה". מהו אומר אחריו "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י. שמות יז,טז). יוצא שבקשר לכסא רמוז עניין הקדושה בעולם.