בס"ד

ד" ת לראש השנה א תשרי התשע"ט ושבת שובה – וילך התשע"ט לע"נ יוסף בן סניורו ז"ל

" וכתבתם על מזוזות ביתך" או איך להיות סופר " סתם"?

-------------------------------------------------------------------------------

אנו נמצאים  בראש השנה , ימים  מיוחדים וקדושים  , בשבת שובה - וילך אנו מתוועדים למצווה האחרונה היא המצווה התרי"ג  , דהיינו " מצוות כתיבת ספר תורה לכל אחד " , אם נשים לב, עם שלל סימני סדר ראש השנה אנו מוצאים את הרימון והפרסה[ כרתי]  , ותמוה האם יש קשר ביניהם ?

ברימון יש לפי המסורת תרי"ג גרעינים שמסמלים את תר"יג המצות  , הברכה שאנו מברכים על הרימון היא," שנרבה זכויות כרימון" , הווי אומר,  שנזכה לקיום מצוות שיעלו את זכותנו ושמנו לטובה לפני הקב"ה , ה" פרסה" היא הכרתי  מסמלת את הברכה," שיכרתו אויבינו ומבקשי רעתנו " , איזה אוייבים מאיימים על הזכויות שברכנו בברכת הרימון שנאכל בדרך כלל בערב השני של ראש השנה על מנת לזכות בברכת שהחיינו ?.

בכל מצווה שאנו מקיימים   נוצר מלאך טוב שמלווה אותנו  ומשרה את שכינת עוזו של הקב"ה עלינו ,  

אך בא בעת היצר הרע מנסה לעשות פעולה הפוכה , כדי  למנוע מאיתנו את ברכתו של ה" יתברך בפרט בימים אלו ,  כדי למנוע זאת על כל אחד לכתוב לעצמו ספר תורה שילווה אותו כל רגע ורגע   יום ביומו ושבת בשבתו , אך איך עושים זאת? הרי מעטים יודעים את מלאכת סופר הסתם..

התשובה נמצאת במילה," סתם" שפירושה ,ספר תורה, תפילין, מזוזות  , וכאן מסתתר אולי חידוש ,

כל אחד  וכל אחת יכול להיות סופר סתם  גם אם לא כתב אות אחת בספר התורה .. [בלי לזלזל בסופרי הסתם חלילה!]

נחזור לרגע אל סימני ראש השנה  ,סדר הברכות מתחיל בד"כ בברכה על התפוח בדבש או " דולסה" בלאדינו , הרב מוצפי  מפרש שהברכה על התפוח בדבש מסמלת לא פחות חתן וכלה , החתן משול לתפוח,שנאמר ," תחת התפוח עוררתיך"  ואילו הכלה לדבש, כפ"ס", דבש וחלב תחת לשונך" שמתאים מאוד  לפ"ס מאשת חיל," עוז והדר לבושה ותורת חסד על לשונה" , דברי התורה עצמם משולים לדבש,"  הנחמדים מזהב רב ומתוקים מדבש ונפת צופים "  , ובל נשכח שהתורה ניתנה קודם לנשים שבינינו ," כה תאמר לבית יעקב ותגד  לבני ישראל " בית יעקב אלו הם הנשים , כל בניין הבית הוא כמובן חיבור בין הגבר לאישה , שבנמשל הם כנסת ישראל והקב"ה ,  אנו מצווים בקריאת שמע בפ"ס,"וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" ,פשוט לכתוב את דברי התורה היא תורתו של הקב"ה על מפתן ביתינו  ,אך איך נעשית מלאכת הכתיבה? הרי לא כל אחד מאיתנו הוא סופר סתם?

כל אחד  מאיתנו קיבל  חלק במתן תורה בהר סיני  , הלוחות השניים ניתנו כאמור בהתקדש  יום כיפור ,

את אותו חלק  אנו ממשים בזמן לימודינו בתורה וקיום מצוותיו  של הקב"ה , אך זאת בתנאי שנעשה זאת מיראה ומאהבה אליו יתברך  , כאשר אדם מקיים מצווה מן הפה לחוץ , הוא אומנם קיים את אותה מצווה ,אך קיומה הוא ללא נשמה , כבדיעבד,  לצאת ידי חובה , אך כאשר אנו מקיימים את אותה מצווה מיראת החטא , וכמובן מאהבת ה" אנו משרים את שכינתו יתברך  על אותה מצווה ועל אותו איבר בגוף שקיימה, אם זה הפה שברך או היד שהחזיקה את התפילין וארבעת המינים או הדליקה את נרות השבת   וכו".

בקריאת התורה של רה"ש אנו קוראים את הפ"ס ," וה" פקד את שרה כאשר אמר , ויעש ה" לשרה כאשר דיבר ",  מפרש הכלי יקר," יש הפרש בין לשון פקידה ללשון עשיה כי הפקידה אינה אלא זכירה בעלמא, ועשייה הינה פעולה ממשית   , לשון דיבור מורה על יותר חיבה מלשון אמירה ,לפי שדיבור מורה על בירור הדברים" , ונוסיף עוד , אצל הקב"ה מעשה בראשית  נעשה ע"י אמירה," ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו אשר זרעו בו ויהי כן " , אנו חוזרים לרגע לברכות של סימני סדר ראש השנה , וננסה לחברם עם  שלל הברכות והתפילות שכוללות אלפי מילים שנאמרות מפינו בימים הנוראים , באיזה צורה או יותר נכון , מחשבה , כוונה אנו אומרים את שלל התפילות והפיוטים המקסימים של חגי תשרי ? בכוונה? מהלב? מתוך רצון אמיתי? או  , להפך? לסיים וללכת לדרכנו ...

אנו מבקשים בקשות אישיות רבות מה" יתברך , ביניהם פקידה של עקרות או זוגות שכמהים להינשא  , בריאות ועוד... בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה מעקרותם , וגם למעשה כל אחד מאיתנו נפקד  לטובה אנו מקווים מעקרותו כל אחד בחייו הוא ," מי לא נפקד כהיום הזה "... אם נהפוך את המילה " פקד " נקבל את ההפך" קפד " מלשון   לחתוך , להרוס משהו , ההבדל בין הבקשות הוא דק מאוד , אך בימים הנוראים ניתנת לנו ההזדמנות לפקוד את עצמנו לחיים טובים ולשנה טובה , כך גם אם נעיין בספר  החינוך במצווה ," קפד" שהיא" שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים"

שנאמר ", ואל יבוא בכל עת אל הקודש" ויזהיר כאן כהן גדול מהכנס לבית קדשי הקדשים ואפילו ביום הכיפורים אלא בזמן העבודה .. משרשי המצווה שיקבעו המשרתים בנפשם גדולת המקום ומעלתו ותהיה יראתו תמיד על פניהם", ואמרו חז"ל שהכהן הגדול היה נכנס  לקדש הקודשים רק ארבע פעמים בשנה ולא יותר! , הדבר מתאים לימים הנוראים שאנו נמצאים בהן ומתקרבים לסיומם , בקריאת רה"ש אנו קוראים כפי שציינו על פקידת של שרה , אם נעיין בפרשה בחלק שלא מופיע בקריאת החג נתקל בסיפור על אבימלך שחמד בשרה ורצה לקפד  את אברהם מאשתו , אך בחסדי ה" נמנע הדבר מה גם שאברהם התפלל עליו דבר שאולי קשה לנו לתאר [ שלא נעמוד בדבר דומה] אפשר ליחס את אבימלך ליצר הרע שרוצה ומשתדל במיוחד בימים אלו בהם אנו כנסת ישראל מתקרבת לדודה[הקב"ה] לקפד את הקשר הטהור הזה ע"י מניעות ועיכובים  שונים , אך אל לנו לפחד !  המלך נמצא בשדה וארמונו פתוח לכל  יהודי איש ואישה ילד נער זקן וטף מכל עדה שתהיה  , רק צריך להיכנס בשערי הארמון המלך שנמצא ממש קרוב  , אם נחשוב לעומק , אם היינו פוגשים מלך בשר ודם , איזה פחד ויראה היינו חויים, קל וחומר  ממלך מלכי המלכים שיודע עלינו הכל יותר ממה שאנו יודעים על עצמנו !

אנו   נכנסים בשערי ארמון מלך העולם  הקב"ה בתפילתנו ובקשותינו ומעשנו ביום יום ,

ספר  התורה שאנו   מצווים לכתוב נכתב במשותף עם הקב"ה , כל התורה שלו!!  מפחיד עוד יותר ? תלוי בנו !

ברכות  סדר ראש השנה  מתקשרים למצוות כתיבת ספר התורה שכל אחד מאיתנו מצווה עליו .. הברכות שמתחילות  בד"כ כמו שציינו בדבש , אם נחזור לדברי הרב מוצפי כך שהדבש משול לכלה מה שמקשר אותנו עם הפ"ס במזמור  הנאמר בראש השנה עצמו " מצור דבש אשביעך" יחד עם הפ"ס בספר דברים שאומר," ירכיבהו על במתי ארץ ויאכל תנבות שדי ויניקהו דבש מסלע "  , את המילה" צור" שצמודה למילה " דבש אנו מוצאים בפסוקים," אין קדוש כ "ה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו " , גם הפ"ס שנקרא בשבת האזינו " צור ילדך תשי  ותשכח אל מחוללך" ,איך מתקשר הדבש והתפוח שהם החתן והכלה לקב"ה הוא ה" צור" ואיך לא נשכח אותו ? זאת ע"י קיום הפ"ס " נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך " ,התורה הרי  משולה לדבש " ומתוקים מדבש ונפת צופים"

, כל מצווה  שאדם מקייים מצמיחה מלאך טוב שמלווה את האדם ,דהיינו סנגור , וההפך  במידה והאדם עובר עברה , כך גם שכל מצווה מאירה את חיי האדם בעולם הזה ואחרי 120 שנה בעולם הבא ,  כל ברכה שאדם מברך יוצרת קידוש ה" עצום , שהרי נאמר ," כאשר האדם מתפלל הרי הוא מדבר עם הקב"ה וכאשר הוא קורא בתורה הרי הקב"ה מדבר עימו "   , יוצא מזה שכאשר האדם מברך  על ברכה או מצווה מסוימת , הרי הוא והקב"ה נדברים יחדיו , וכולו עוטה אור  שבוקע ועולה השמימה , ולמעשה כל מצווה היא אות בספר התורה של הקב"ה שהרי, "מלא כל הארץ כבודו " ,  כל זאת טוב ויפה מאוד כאשר אנחנו משלבים באלול את הפ"ס" איש לרעהו ומתנות לאביונים" , ראשי תיבות "אלול"  ,כאשר אנו חושבים על עצמנו בלבד , אנו יוצרין מציאות טובה , אבל לא מספיקה , שהרי "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" , כאשר אנו פוגעים בזולת  , אנו פוגעים בצלם אלקים שהרי ," בצלם אלקים ברא אותו" ואזי גם שם שמיים מתחלל , ואיך נופיע כך לפני מלך מלכי המלכים בימים הנוראים" הרי אי אפשר " לעבוד" על הקב"ה הוא ברא  אותנו והוא מלווה אותנו גם בקריאת שורה זו בדבר התורה הזה...

הזכרנו במאמרנו את הברכות בסדר רה"ש , ה" פרסה " או ה" כרתי " שהינה  ירק מן צומח , וצבע ירוק בד"כ , שהיא " מקבילה ל פיטדה שהינה אחת מאבני החשן שהיו על ליבו  של הכהן הגדול , ששיכת לשבט שמעון שנועדה למנוע את חטא הזימה ,עליו אנו קוראים בקריאת התורה במינחה של כיפור , הברכה על הפרסה היא," שיכרתו אויבנו ומבקשי רעתנו " דהיינו היצר הרע שמבקש  להרחיק את כנסת ישראל מדודה ,הוא צור ישראל וכאן בא הדבש או הדולסה , היא התורה המשולה לדבש ,כדברי הפס, "נפת תטפונה שפתותיך כלה , דבש וחלב תחת לשונך " , מפרש המלבים ," נפת" עתה יתקרבו החושקים זה לזה ויגלו אהבתם זה לזה  , ועוד מפרש המלבים," נפת, ספר התקרבות הנפש לאלוהים בשלשה דברים , מחשבה , דיבור ומעשה , ואחר שהקדים המחשבה שמלאה אהבת ה" זכר עתה מן הדיבור ובתפילה נעים זמירות כי יטפו שפתותיה נופת , ומבואר כי אצלנו יש הבדל בין שפה ולשון , השפה ירמוז אל הדבר החצוני ,והלשון אל הדבר הפנימי  וע"ז הוסיף," דבש וחלב תחת לשונך" , והנה הדבש יעשוהו הדבורים מראשי הצמחים והחלב תעשהו ממובחר החי והיא מליצה אל הנפש הצומחת והחיונית לדברים זכים וטהורים , רוצה לומר , שטעמי המצוות והקרבנות [ אפשר להוסיף שהתפילות הם כקרבן " ונשלמה פרים שפתינו" ..]והמעשים הם הלבוש החיצוני תחת הדיבור והמחשבה ,וכל העניין הוא להתחבר אל השכינה  בקדושה " .

ומפרש המדרש, שכל מי שמקיים מצווה הרי הוא כמלביש את השכינה בלבושיה , כך בקיום מצווה מתרי"ג המצוות אנחנו מעלים את הקב"ה והוא  מייחד אותנו יחד עם שמו באהבה כמו [ להבדיל] חתן וכלה , שהרי יש"רמח" מצוות עשה,כנגד אברי האדם ולנשים בינינו יש" רנב "מצוות כנגד  " רנב "אברים, ארבע מצוות יותר .. [ איזה? אולי בע"ה למאמר אחר..], כך שבכל אבר בגופנו שאנו מקיימים בעזרתו מצווה אנו מקדשים את שם שמים כמובן ויחד עם זאת  את אותו אבר שקיים את המצווה, העניין מתאים לסדר הברכות בליל ראש השנה , התפוח בדבש כפי שפרשנו הוא מקביל לחתן וכלה , שנאמר," תחת התפוח עוררתיך" מפרש רשי  ," הקב"ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל ראו כמה חשובה זאת שנתעלת מהמדבר בכל מתנות טובות ונתעלת במתן תורה ובדבוק שכינה , .. כך היא אומרת בבקשה חיבת דודה, תחת התפוח עוררתיך", זכור  כי בתחתית הר סיני העשוי על ראשי כמין תפוח שם עוררתיך והוא לשון חבת אשת נעורים המעוררת את דודה בלילות מחבקתו ומנשקתו " הדברים מדהימים ומתאימים לימי הסליחות בהם אנו משכמים קום בד"כ כדי להתייחד עם הקב"ה ולבקש את סליחותו  של הקב"ה על מנת שנוכל להמשיך בקיום מצוותיו לא הפרעה כזו או אחרת וכמובן לחתימה לחיים טובים וארוכים על כל המשתמע כל אחד לפי רחשי ליבו .

הברכות בסדר רה"ש הם רובן מן הצומח  [ מלבד הדגים וחלק ממאכל" הקאלאבאסה"- דלעת שהינו הבצק דהינו החיטה .. ,אולי בע"ה למאמר אחר .. ] , המצוות שאנו מקיימים  משולות לנר כפי שהזכרנו לעיל , כמו גם לפירות כפי שמבואר בילקוט מעם לועז, " האדם בעולם הזה דומה לאילן נטוע כשם שהאילן יונק כל כוחו מהשורשים כך גם האדם , כל  שחוכמתו מרובה ממעשין למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים והרוח באה ועוקרתו , .. אבל כל שמעשיו מרובים מחוכמתו .. הרי הוא כאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים שאפילו כל הרוחות שהעולם אין מזיזין אותו", כשאדם מקיים מצוות בביטחון ב ה" ולא חושש מהאנשים המלעיגים עליו [ מה יגידו ?] הוא  ממשיך להתמיד במעשיו ויזכה לברכת ה" .

בקריאת שמע אנו אומרים את הפ"ס," וכתבתם על מזזזות ביתך ובשעריך"  , אנו מצווים לכתוב את מצוות ה " על שערי ביתינו , אותו בית שנבנה יחד עם  נוות ביתינו ויחד עם הקב"ה שהרי נאמר, " זכו, שכינה ביניהם " , השכינה שורה בביתינו אם נקיים כל מצווה פשוט מהלב , ללא כוונת קבלת שכר כלשהו  , אלא פשוט למען שמו באהבה , לא לקיים את המצוות " סתם " אלא כמו סופר  סתם אמיתי! שצריך כוונה בכתיבת הספר התורה או המזוזה ,  המצווה שלנו , לימוד התורה שלנו , יחסינו לזולת  , לרעיתנו ולזו המיועדת להיות בע"ה, הם הפתח לפקידה אותו אנו מבקשים בימים הנוראים , והם נרשמים  בספרי הזכרונות של מלך מלכי המלכים  כאות בספר התורה שלנו האישי  ממש !

שהרי כאשר אנו הוגים בתורתו ובמצוותיו  ומנשקים את המזוזה עם שם שדי מהכל הלב האמיתי , הרי אנו לומדים את תורת ה" ועוסקים ממש בפס "והגית בו יומם ולילה"  , ובפ"ס ," למען ירבו ימיכם וימי בינכם על האדמה אשר נשבע ה" לתת לאבותיכם כימי השמים על הארץ" , כאשר אנו מברכים על "הדולסה" הרימון  ועל "הפרסה " ומכוונים לשם שמיים , אנו מקדשים את הפרי עליו ברכנו וכך בקשתינו נרשמת בספר הזכרונות של הצדיקים ממש כמו אות בספר התורה , ועלינו לזכור  ! ספר התורה הזה הוא של הקב"ה , שהרי נאמר  בתהילים "ויעמד  לנו זכות פסוקי התהילים וזכות תבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם והשמות היוצאים מהם מראשי תיבות ומסופי תיבות ....לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה ולחבר את אשת נעורים עם דודה באהבה אחווה שלום ורעות משם ימשך לנו שפע לנפש רוח ונשמה" , כל אות בספר  התורה ובסידור אותה נקרא, וכך כל ברכה שנברך  ברה"ש , כיפור והלאה , היא חלק משמות ה" יתברך , אם  נלך בדרכו של אברהם אבינו ז"ל שנתבקש ," התהלך לפני והיה  תמים" , דהיינו להפיץ את התורה אצלנו בנשמה , ואצל זולתנו ,ניחוחה של הקטורת  שהוקטרה במקדש ושמשולה לקיום המצוות יעלו כריח ניחוח לפניו יתברך , רק אז נזכה להיות סופרי סתם אמיתייים ! ונכתב בספר הזכרונות לפניו  יתברך למילוי כל תפילותנו לטובה ולברכה לשנה טובה ומתוקה כדבש   , שנה שיכרתו כל אויבינו בדיוק כמו הברכה על הפרסה אותה נברך בהתקדש ליל ראש השנה לטובה ,בניגוד לבני ישראל שאמרו במדבר, " זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר " , מפרש המדרש וכמו כן רוב הפרשנים שהחציר הוא  " הכרישין" דהיינו הכרישה או הכרתי הוא הפרסה , בני ישראל התלוננו על המן במדבר שהיה אוכל ניסי , בניגוד למאכלים ביניהם הפרסה שקיבלו חינם , מפרש הספרי" אם תאמר שהמצריים נותנים להם דגים חינם הרי כבר נאמר," ותבן לא ינתן להם" אם תבן לא נותנים להם דגים נותנים להם ? [ ושאר  מאכליים?] ומהו אומר חינם? – חינם מן המצוות"!שלא היה לבני ישראל אפשרות לקיים את המצוות באופן נורמלי בגלל עבדות מצריים , ואילו במדבר הם היו בני חורין ומחוייבים לעשרת הדברות שזוהי זכות ומתנה עצומה מבורא העולם אלינו אם נשים לב במילה" פרסה" מסתתרת המילה" הספר" דהיינו  ,ספרי החיים שבהם אנו  מתפללים שנכתב לחייים טובים  על מנת וכדי שנזכה בעול המצוות מהקב"ה אותו אנו ממליכין עלינו בראש השנה , ואיך נקבל את מלכותו? בזלזול בו ובתורתו  או איש ברעהו ? איזו צורה תהיה לכך ? בחוסר מוסריות ואי אכפתיות מופגנת? !, לא נראה שמומלץ לנסות ,הרי הוא יודע עלינו הכל , עלינו להיות פשוט  " אלול" , פשוט עצמנו עם כל רצונותינו הטובים ! גם בתשרי , לשם כך עליו לעשות הכל [ כמה שאפשר , באמת!] לשם שמיים ונזכה אי"ה בשני הכתרים שקיבלו בני ישראל  במעמד הר סיני , [כדאי ! ורצוי לנסות !הרי זה למעננו ! ובמקביל גם למען ה" יתברך ! ] בדיוק כמו הכתר של פרי הרימון על תרי"ג גרעיניו שמשולים לתרי"ג המצוות ושעליו אנו מברכים ברכת" שהחיינו" בלילה השני של רה"ש , וכמו הרימונים שמעטרים את ספרי התורה בדומה  לרימונים ולפעמונים שהיו במעיל הכהן הגדול שהיה עוטף את כל גופו בשעת עבודת הקודש במקדש , כך נהיה עטופים בקדושת ה" יתברך בפרוס שנת תשע"ט את כנפיה הטובות עלינו ועל כל ישראל לטובה ונזכה בליווי המלאכים הטובים שנבראים מכל קיום מצווה ודיבור טוב שלנו כפי שמפורש בספר כף הכהן יב  "עשה אדם מצווה אחת נותנים לו מלאך אחד , ב" מצוות ,נותנים לו שני מלאכים ,עשה מצות הרבה נונתים לו חצי מחנה שכינה! שהם ריבותיים ואלפים" ,ועלינו גם לזכור שהתפילות שלנו בימים הנוראים במקדש המעט שלנו משולות כקרבנות לפני ה" ,שיעלו לטובה ולברכה וכדברי הרב קוק זצ"ל " כאשר מתדמה הרצון האנושי לרצון האלוקים הרי שהענף דומה לשורשו וממילא  יונק ממנו ומתחבר אליו ומתמלא צמיחה וחיים" ,כך אנו מעלים על נס את צור ישראל  ולא חלילה להפך מה  שיקרב אותנו  לכך שנזכה לחזות בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבנין במקדש  השלישי בקלות ובשמחה ונכתב ונחתם לשנת תשע"ט טובה ומתוקה ושמחה וכתיבה וחתימה טובה לכל  מתפללי בהכנ"ס ולכל ישראל בארץ ובתפוצות !!   אמן

----