"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה... אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"

(דברים כה, יג-טו)

פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש הריבוי הגדול ביותר של המצוות, לפי ספר החינוך יש בפרשה ע"ד מצוות.

המצוות בפרשה מקיפות את כל רבדי החיים: החל מהנהגות במלחמה, דינים שבין אדם לחבירו, דינים ביחס לבעלי חיים, מניעת סכנות, מצוות שבין איש לאשה ועוד ועוד.

המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" אומר שריבוי המצוות מלמד על עוצמת החיים הטמונה בישראל. כשאנחנו רואים אל מול עינינו שכל כך הרבה מצוות מופנות אלינו שאנחנו מסוגלים לבטא ולהוציא אל הפועל בתחומים שונים ומגוונים, זה מלמד על מעלתנו הגדולה ועל עוצמה וגודל נפשי שטמון בכוח הלאומי והאישי של כל אחד ואחד מישראל. זו זכות גדולה לאדם כשמצפים ממנו לעמוד בהמון משימות ואתגרים, זו מחמאה והבעת אמון אדירה.

מערך המצוות שבין אדם לחבירו כולל בתוכו נושאים רבים ומגוונים, נתמקד באחד מהם והוא – איסור הונאה או לחילופין נאמנות ביחסים שבין אדם לחבירו.

הגמרא במסכת שבת מציגה את השאלות ששואלים את האדם לאחר פטירתו, בבואו לבית דין של מעלה, אשר הראשונה שבהן היא על נאמנותו במסחר (מסכת שבת לא, א):

"אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?".

הגר"ח פלאג'י מתריע מהסיכון שיש בעיסוק במסחר, העלול להיות כרוך באיסורי תורה רבים, ויש ללמוד את הלכותיהם ולשנן אותם תמיד (כף החיים, סימן כא סעיף ז):

"והן בעוון זה הינם מעטים דנזהרים בזה, ותוכו רצוף: שקר וכזב ועוול ועורמה ותחבולה, ושבועה לשווא ולשקר, ואחד בפה ואחד בלב, ומחוסרי אמנה, ומוציא שם רע, ומתכבד בקלון חברים, ואונאה וגזל ועושק וחמס, והרגיל בהם, נעשה לו כהיתר, וכאילו הוא מכת מדינה, וחושב דלא סגי בלאו הכי (וחושב שאי אפשר בלי כל זה), ולא ידע דממונו כלה, ואחריתו עדי אובד, מלבד עונשו לעולם הבא".

על חשיבות הנאמנות ביחסים שבין אדם לחבירו, ניתן לראות בדברי חז"ל "בפסיקתא רבתי" שניסיון האדם במשא ומתן הוא אבן בוחן לכל אישיותו החברתית והרוחנית (פסיקתא רבתי, פיסקה לא):

" 'והישר בעיניו יעשה' – זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה – רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלין עליו כאילו קיים את כל התורה כולה".

הרב בנציון משה אלגאזי, ראש מכון צורבא מרבנן – מהספר: צורבא מרבנן, חלק א', אורח חיים

הרב גור גלון, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219