"ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'” (דברים יב,י-יא). 'תניא רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה? כשהוא אומר (שמות יז, טז) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק", הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה' למלך". ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר (דברים יב, י) "והניח לכם מכל אויביכם" וגו' "והיה המקום אשר יבחר ה'" וגו', הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז, א) "ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב" וכתיב (שמואל ב ז, ב) "ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים" וגו'' (סנהדרין כ,ב) [וכן מובא בדומה אצלנו בספרי על הפס']. '"מבחר נדריכם" - מלמד שיביאו מן המובחר' (רש"י). וכן משמע בגמ' (יומא לד,ב) שהפס' "מבחר נדריכם" בא לומר שיש להקריב את המובחר. לכאורה לא מובן, וכי חשבתי לרגע שראוי להביא לכתחילה קרבן שאינו מובחר? נראה שבא לומר בזה שאדם שמביא קרבן יכול לחשוב שהכי חשוב זה להביא קרבנות, ולכן ימהר להביא אפילו מהלא מובחר. לכן אומרת התורה שיש להביא דווקא מהמובחר, שעדיף מעט וטוב, מאשר הרבה שאינו כ"ך טוב. אולי אפילו יותר מזה, שמובא מיד "ושמחתם לפני ה' אלקיכם" (פס' יב), לכן יכול אדם לחשוב שאולי עדיף שיתן פחות מובחר, אבל יהיה לו שמחה גדולה בזה, מאשר שיתן את המובחר ולא ישמח כ"ך בשל שיהיה חבל לו על המובחר. לכן באה התורה ואומרת שיתן את המובחר, ויחד עם זה יתאמץ לשמוח, ודרך זה יתקשר כראוי לקודש, ויפנים את חיבורו לקודש, ואז יבוא לידי שמחה שלמה בקרבן. לכן זה מופיע בפרשת ראה, שמתחילה ב-"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום" (דברים יא,כו-כז), שרומז שעצם עשיית רצון ה' זהו הברכה, וכשיש לאדם ברכה יש לו שמחה. כך זה גם בקרבן, שיביא מהמובחר ובזה עצמו יהיה לו ברכה ושמחה. גם בפשט הפס': '"את הברכה" - על מנת אשר תשמעו' (רש"י), שמראש מקבלים כדי שנוכל לקיים מצוות. לכן גם בקרבן יש להביא מהמובחר, ומכיון שרוצה להביא כך, ממיילא ה' יזמן לו שיהיה לו ברכה, וכך יהיה לו צאן מובחר שיוכל להביא ממנו. נראה שיש בפס' רמז לעתיד לבא, שלמדים מכאן שמחיית עמלק קודמת לביהמק"ד, כך שמרומז על מלחמה ולאחריה המקדש. הזמן של המנוחה יהיה אצל דוד ('"והניח לכם"- לאחר כבוש וחלוק ומנוחה, "מן הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל" ואין זו אלא בימי דוד אז'. רש"י) כך שרומז שדוד קשור למקדש (וכן מובא בחז"ל כמקור נוסף לסדר של מחיית עמלק ולאחריו בניית המקדש, הפס' על דוד: "ויהי כי ישב המלך דוד" וגו'). ממילא נראה שיש כאן רמז שדוד הוא היסוד של המקדש, שלא נבנה בימיו בשל גדולתו במלחמה, שזהו כקרבנות: 'דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני" ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמרו לו: והרי יפה? א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו”. אמר לו הקב"ה: חייך, הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”' (ילקו"ש נ"ך רמז קמה). משמע מזה שדוד כעין הקריב קרבנות מעולים, שזהו אויבי ישראל, ולכן לא בנה את המקדש, אבל נחשב על שמו, כיון שהוא כעין היסוד של המקדש, והוא כ"ך חמור שלו היה בונה לא היה נחרב. לכן לא הוא בנה אלא שלמה, והמקדש נחרב, אבל יש קשר לעולמיות, בכך שהשכינה לא זזה ממקום המקדש (שמו"ר ב,ב) וכן המקדש עתיד ליבנות שוב, והבית השלישי יהיה לעולמים. לכן דוד עצמו לא בנה, כדי שיחרב, אבל קשור אליו שמזה כוחו, ויש בו משום התמידיות ביסודו. וכל זה קשור למלחמות של דוד, שהיה כעין קרבנות מעולים. נראה שזהו רמז שכאן בפס' מובא מלחמות לפני המקדש, ונרמז בזה על תקופת דוד, ומובא שהקרבנות צריכים להיות מובחרים, שנראה שרמז בזה על דוד שקשור לקרבנות מובחרים (הרג האויבים) ובזה יש יסוד למקדש שבא לאחריו-כעין מכוחו.