ט"ו באב התקבע אצלנו כחג האהבה היהודי, אולם לאמתו של דבר, זהו יום חתונות ולא יום אהבה. הגמרא מביאה שש תשובות לבירור עניינו של ט"ו באב, ושניים מתוכם קשורים קשר ישיר לחתונות:

א. בט"ו באב הותרו שבטים לבוא זה בזה. בתחילה, בדור באי הארץ, היתה בת שירשה נחלה חייבת להינשא לאחד מבני שבטה, בכדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. רק מאוחר יותר, כאשר הגבולות בין שבט לשבט כבר היו ברורים, התירו חכמים לבני ובנות שבטים שונים להינשא זה עם זו ללא הבדל שבט ועדה, בטענה שאיסור זה נאמר רק לדור באי הארץ.

ב. בט"ו באב הותר שבט בנימין לבוא בקהל. בעקבות פרשת פילגש בגבעה התחוללה מלחמת אחים נוראה, שבא נכחד כמעט כל שבט בנימין, חוץ משש מאות בחור שנמלטו. בני ישראל נשבעו, שאיש מהם לא ייתן את בתו לאיש בנימין לאישה. אחר כך הצטערו על כך שנכחד שבט מישראל, לכן חכמים התירו שבועה זו ואמרו שהיא חלה רק על הדור שחטא, ואינה תקפה לגבי כל הדורות שלאחריו, ובט"ו באב הותר לבני השבטים להינשא לבני שבט בנימין.

רק שישה ימים מפרידים בין צום תשעה באב לחג ט"ו באב, ואם בוחנים את מהותם של שני הימים, אפשר לראות שט"ו באב הוא למעשה התיקון של תשעה באב. בתשעה באב חרב בית המקדש השני בגלל שנאת חינם ובגלל פלגנות. לעומת יום הפילוג והשנאה, ט"ו באב הוא יום של חיבור ואהבה. קשרי הנישואים בין השבטים, מעלימים את השבטיות, מוסיפים אהבה ומחברים בין חלקי העם.

קשר נוסף של תיקון בין ט"ו באב לתשעה באב, הוא על פי הגמרא (מסכת ברכות ו, ב): "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות... ואם משמחו מה שכרו?... רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

כל מי שמשמח חתן וכלה ביום חתונתם - "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

הנישואים בונים ומשלימים את האדם הפרטי, ומי שמאמין ושמח בבנייה הפרטית של חתן וכלה, יכול להאמין גם בבנייה לאומית כמו בניית בית המקדש מחדש. הדרך לבניית בית המקדש שנחרב בתשעה באב, מתחילה בבניית התא המשפחתי בחתונות של ט"ו באב.

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מהספר: "יהדות הלכה למעשה דברים שבעל פה"

אלישיב רייכנר