נאמר במדרש איכה (איכה רבתי א, א):

"שלשה נתנבאו בלשון 'אֵיכָה': משה, ישעיה וירמיה... משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר: 'אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה', ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד' ".

מהי המשמעות המשותפת לשלש נבואות אלו שמבקש הדרשן להדגיש בדבריו אלה?

הביטוי "אֵיכָה" מבטא תימהון - משהו שמעורר השתוממות, או בלשוננו היום, משהו ש"אינו נקלט". יש כאן תופעה שאי אפשר להבין ולהסביר אותה ונותר רק לתמוה - "אֵיכָה!"

מהם אותם עניינים שלגביהם הביעו שלשת הנביאים פליאה?

- משה הביע פליאתו ביחס לכבודם של ישראל (דברים א, י-יב): "ה' אֱלֹקיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב... אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם". הדמיון לכוכבי השמיים מתפרש לא רק לעניין ריבויים הכמותי של עם ישראל, אלא אף לעניין מעלתם המיוחדת בין האומות, כפי שאומרת הגמרא (מגילה, טז, א): "אומה זו משולה לכוכבים... כשהן עולין, עולין עד לכוכבים".

ה"אֵיכָה" של משה רבינו מבטא תמיהה חיובית על גדולתם של ישראל - שאין גבול למעלתם בזמן שעושים רצונו של מקום.

- הנביא ישעיה, לעומת זה, ראה אותם בקלקולם ואמר (ישעיה א, כא-כג): "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה... שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁוחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

מסבירה הגמרא למה עם ישראל משול לעפר (מגילה טז, א): "אומה זו משולה לעפר (והיה זרעך כעפר הארץ)... כשהן יורדין, יורדין עד עפר". כאשר עם ישראל לא ממצא את הפוטנציאל שבו, כל הכוחות המיוחדים הטמונים בו יפרצו חס ושלום לכיוונים לא רצויים עד שיוכל להרע יותר משאר האומות.

- ואילו הנביא ירמיהו ראה אותם בניוולם - בשעת עונשם וחורבנם – ואמר (איכה א, א): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי". כגודל מעלתם וכעומק נפילתם, כך עצומות צרותיהם, יותר מכל אומה ולשון (עמוס ג, ב): "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹוד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם".

ה"אֵיכָה" של הנביא ירמיהו מבטא תימהון על העונש והחורבן.

יש לעניין הזה משמעות מעשית עבורנו:

א. עם ישראל אינו בנוי לחיים בינוניים, "נורמאליים". השאיפות שלנו צריכות להיות גדולות, מרחיקות לכת, בין במישור הלאומי ובין במישור הפרטי.

ב. כנגד התפיסה שחזרנו לארצנו על מנת להיות עם ככל העמים, יש להציב את השאיפה לתחייה רוחנית של עם ישראל לצד התבססותנו החמרית בארצנו.

ג. כנגד ההסתפקות בהיותנו שומרי מצוות פחות או יותר, יש להציב את הרצון להיות תלמידי חכמים, חסידים וצדיקים המסוגלים להשפיע ולשנות את פני החברה.

כגודל הנפילה וגודל הצרות, כך יהיה ב"ה גודל הנחמה, כדברי המדרש (איכה רבתי א, נז):

"חטאו בכפלים, דכתיב (איכה א, ח): חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפלים, דכתיב (ישעיה מ, ב): כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. ומתנחמים בכפלים, דכתיב (שם שם, א): נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם".

הרב אברהם וולפסון, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il