לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת דברים

א,לז: גם בי התאנף ה' בגללכם: האם משה מגלגל את האחריות למעשיו על העם? הנצי"ב: "בגללכם – משמעו שנגלל על ידיכם". יש אחריות ישירה ויש אחריות שנגללת ממעשי אחרים. ומסביר הנצי"ב את חטאו של משה "שלא הראה לישראל הדרך לבוא למילוי צרכיהם בדרך השגחת הטבע על ידי תורה ותפילה ... וכל זה החל במעשה המרגלים, במה שבקשו הליכות הטבע". העם רצה דברים טבעיים, ומשה הובל על ידם לדבר אל הסלע ולהכותו, במקום להתפלל לה'.

א,מה-מו: ותשובו ותבכו לפני ה' ... ותשבו בקדש ימים רבים: על מה בכו העם? הנצי"ב: "להסיר מהם גזירת הטלטול (40 שנה במדבר, שביקשו להישאר במקום אחד) ... הועלתם (בבכי ובתפילה) מחצה, שישבתם בקדש במקום אחד הרבה שנים". תפילה ובכי תמיד עוזרים, אם לא באופן מלא – באופן חלקי.

ב,ו: אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם: מהו לשון 'תשברו' ו'תכרו'? הנצי"ב: "שבר שהוא מונח באוצר, משביע את עין הרואה כי פת בסלו והוא מלשון 'שבר ותקוה' ... אבל במים כתיב 'תכרו' וזה השורש משמע גם קנייה גם חפירה, שאפשר שבעת שיעברו – ייכרו באר מוציאה מים". למעשה ישראל בקש רשות לרכוש אוכל שיהיה במחסן ובכך ישבעו, ואשפרות לכרות באר, וגם בזה יש תקווה שלא יצמאו. מעניין.

ג,יא: הנה ערשו ערש ברזל: מהו 'ערש ברזל'? הנצי"ב: "מיטת קטן מיקרי 'ערש' ... וכבר בהיות עוג קטן בשנים הייתה ערשו (מיטת התינוק שלו) – ערש ברזל(מחמת גודלו)". מעניין.

ג,כא: ואת יהושוע ציויתי בעת ההיא: מהי אותה עת? הנצי"ב: "עיקר עסק של בני גד ובני ראובן לא לנחת ולרצון היה למשה, וגם יהושע ידע מזה שמסוכנים המה שני השבטים שיסורו מהר מעבודת ה' ... בעת ההיא, היינו בעת חלוקת עבר הירדן לבני גד ולבני ראובן". יהושע צווה לשים עינו במיוחד על הרחוקים, כי הם מועדים למעידה רוחנית. יש כאן הרבה תובנות לחיים.