מכתב במחשבה [יום הפטירה של הרבי מלובביץ זצוק"ל]
נכתב על ידי DL2000, 15/6/2018
בס"ד
מכתב במחשבה - מעשה שהיה
הוא השקיף מבעד לחלון אל נופה של העיירה אמהרסט שבמדינת מסצ'וסטס בארה"ב. תחושת דכדוך קשה מילאה את ליבו. מולו נפרשה רחבת הקונצרטים רחבת הידיים. "ישראל", חשב, ודמעות מבצבצות בזוויות עיניו, " שם תהיה מחר ההתרסקות שלך".
זה היה בקיץ תשל"ד (1974). הרב ישראל ורעייתו אביבה דערן נשלחו על-ידי הרבי מליובאוויטש לאמהרסט, עיירת סטודנטים של אוניברסיטת מסצ'וסטס, כדי לפעול בקרב הסטודנטים היהודים, ולהנחיל להם את אור היהדות.
הרב דערן ביקש לציין את פתיחת בית חב"ד באירוע מרשים, שיגיע לתודעת כל תושבי המקום. הוא החליט לערוך מופע ברחבת הקונצרטים של המרכז לאמנויות, שנפתח באותו זמן באוניברסיטה, בהשתתפות הזמר היהודי-אמריקני המפורסם תיאודור-מאיר ביקל, שהיה כוכב עולה באותם ימים.
הרב דערן לא חסך בפרסום האירוע. הוא הדפיס מודעות מושכות עין ויזם פרסום באמצעי התקשורת המקומיים. תקוות רבות תלה בקונצרט, שיהיה יריית פתיחה מוצלחת לעשייה הגדולה שלפניו.
אלא ששעתיים לפני שבת הכול התהפך. הרב דערן הנרגש טלפן למשרד מכירות הכרטיסים כדי לברר כמה כרטיסים כבר נקנו. "המתן רגע", אמרה הפקידה, וכעבור רגע הנחיתה על הרב דערן את התשובה שהממה אותו: "שמונים ושבעה כרטיסים".
הרב דערן היה משוכנע שחלה טעות. "לא, אני מדבר על המופע שיהיה ביום ראשון", אמר.
"כן, אני מתכוונת למופע הזה", השיבה הפקידה בהחלטיות.
הרב דערן לא ידע את נפשו. משמעות הדברים היא כישלון מוחלט של האירוע. זו הייתה השבת המדוכדכת בחייו. ככל שניסה להדחיק את דאגתו, לא הצליח. בשבת לפנות ערב עמד בקומה השנייה של משכן בית חב"ד החדש, וצפה בלב שבור אל רחבת הקונצרטים.
לפתע הבזיק בזיכרונו סיפור על ה'משפיע' החסידי ר' מנחם-מענדל פוטרפס, שנמנה עם חיילי המחתרת החסידית ששימרה את גחלת היהדות בברית-המועצות. הוא נאסר בידי השלטונות, ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר ועבודת פרך במחנה כפייה בסיביר.
יום אחד הרגיש ר' מענדל שסאת סבלו עוברת על גדותיה. הוא היה שבור ורצוץ מהעבודה הקשה, מהרעב ומהקור. הבדידות והניתוק ממשפחתו ומהרבי שברו את רוחו. בזמנים כתיקונם, חשב בליבו, הייתי כותב מכתב לרבי. אבל מכאן אין לי אפשרות לשלוח מכתב פיזי. אם כן, אשלח מכתב במחשבה. החסיד חגר עצמו באבנט, התכונן נפשית כיאות, ו'כתב' אל הרבי 'מכתב' במחשבותיו.
השנים חלפו. ר' מענדל זכה לצאת מעמק הבכא ולהתאחד עם משפחתו, שהתגוררה בלונדון. הוא הופתע לשמוע מפי רעייתו שבאותה תקופה שבה 'שלח' לרבי את המכתב, התקבל בבית משפחתו מכתב מהרבי ובו כתב הרבי כי קיבל את מכתבו של ר' מענדל. החסיד הסביר לבני משפחתו כי שלח את המכתב במחשבתו בלבד.
הרב דערן הרהר בסיפור וחשב: אילו הייתי חסיד אמיתי, הייתי נוהג כמו ר' מענדל. הייתי 'שולח' עכשיו מכתב אל הרבי וכותב: "רֶבֶּ'ה! שלחת אותי לכאן לקדש שם שמים, ועומד לקרות לי ההפך. אנא, רֶבֶּ'ה, הצילני!".
בוקר יום ראשון לא התחיל טוב יותר. הוא הזמין אישים מכובדים ותורמים לארוחת בוקר, אך חברת ההסעדה טעתה בכתובת... איכשהו צלח את התקלה, ובתום הארוחה יצא בצעדים כושלים לעבר רחבת הקונצרטים, מוכן לגרוע מכול.
כשעבר את פינת הרחוב נתגלה לעיניו מחזה מדהים: תורים ארוכים השתרכו מול הקופות. קהל עצום בא לקנות כרטיסים למופע. הרב דערן שפשף את עיניו. היה עליו לצבוט את עצמו כדי לוודא שאינו חולם.
הוא התעשת במהירות, וקיבל את פני הבאים בחיוך רחב. יותר מאלף בני-אדם באו לאירוע, והוא היה מוצלח בכל מובן אפשרי. להישג גדול מזה לא יכול היה לצפות.
בין המשתתפים הייתה גם סבתו של הרב דערן, שבאה במיוחד מניו-יורק. בתום המופע מיהרה לשוב לניו-יורק, מכיוון שנקבעה לה ולהוריו של הרב דערן 'יחידות' עם הרבי, לרגל נישואי בתם.
ב'יחידות' בירך הרבי את החתן והכלה, ואז סיפרה הסבתא לרבי על הקונצרט באמהרסט.
הרבי נשען לאחור, והחל לשאול שאלות על כל פרט באירוע. לבסוף שאל: "נו, וכמה השתתפו?".
השיבה הסבתא: "יותר מאלף!".
"יותר מאלף!", חזר הרבי אחר דבריה, "ואתמול ישראל היה שרוי ב'מרה שחורה' כל-כך!".
כשיצאו מה'יחידות' התקשרו בני המשפחה אל הרב דערן וסיפרו לו את תגובת הרבי. הם שאלו אותו: "האם התקשרת למזכירות הרבי וסיפרת על חששותיך ודאגתך?".
"לא", השיב להם. "לא כתבתי מכתב פיזי ולא התקשרתי בטלפון. שיגרתי את ה'מכתב' במחשבתי בלבד, ומתברר שהרבי קיבל אותו"...
(על-פי ריאיון ל'תורת חיים' של JEM)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
