מובא בפרקי אבות: 'רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' (אבות ד,כא). מביא התוספות יו"ט: 'מוציאין את האדם מן העולם. במקצת פירש"י: הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן, והתאוה שהתאוה גחזי לקחת ממון מנעמן, והכבוד מירבעם שנא' "אם יעלה העם הזה לירושלים”, מפני שהיה המלך קורא משנה תורה'. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר [ב-'בארץ לא זרועה' - "קרח" - 'הקנאה' וכו'] בשם רבי משה אלמושנינו שמוציא את האדם מהעולם, הכוונה שמוציא את מעלת השכל של האדם (שהוא עיקר האדם- וזה יוצא ממנו), ומביא באריכות על כל אחד מאלו את חטאו, איך הוציא את דעתו מהעולם- שפעלו ללא שכל, ללא הגיון כלל. (נראה שכבר הרמב"ם פרש שהכוונה שמוציא את השכל ולא שממש מת, שמסביר את המשנה: 'אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם, והוא כי באלה המדות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח, ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות'. שמזה שאומר 'ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות' משמע שבא לומר שזה מה שנגרם, ששכלו ומדותיו אובדים מהעולם, והוא נשאר כאינו אדם. ולא שממש מת, כיון שלא מזכיר זאת כלל). נראה שהמשותף בכל השלושה האלו זה שהם היו גדולי ישראל ובעקבות המידות האלו התנהגו כהדיוטות גמורים. שעל קורח נאמר 'אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון' (במדבר רבה יח,ג) (וכן ממה שהלכו אחריו 'גדולי ישראל והסנהדראות' [שם,ב] סימן שהיה גדול וחשוב). ועל גחזי נאמר 'גיחזי אדם גבור בתורה היה' (יר' סנהדרין י,ב), ועל ירבעם נאמר '"ושניהם לבדם בשדה" אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה' (סנהדרין קב,א) הרי שהיה גדול בתורה. ממילא מדובר בגדולי גדולים בתורה, ובכ"ז בשל קשר למידות הרעות של קנאה או תאוה או כבוד הם חטאו כהדיוטות טיפשים גמורים. נראה גם שאצלם בשל הנפילה הכ"ך גדולה שלהם, הם נפלו עד כדי כך שיצאו גם מהעולם הבא, שירבעם וגחזי מוזכרים שאין להם חלק לעוה"ב (משנה סנהדרין י,ב) וקורח הוא מכלל עדת קרח  שעליהם אמר ר"ע שאין להם חלק לעוה"ב (שם,ג) [אולי אף לר”א עדת קורח תעלה, אבל קורח עצמו שהיה המנהיג דינו חמור יותר ואין לו חלק לעוה”ב, שבזה יודה לר”ע. שר”ל דרש: 'בן לוי- בן שנעשה לויה בגיהנם' (סנהדרין קט,ב) שאולי דבריו זה לכו”ע, גם לר”א]. ירבעם שחטא (בעשיית עגלים ואי נתינה לישראל לעלות לירושלים) בשל קנאתו ברחבעם, הידרדר בזה עוד ועוד, עד שהגיע ל: "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות. ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה" (מלכים א,יג,לג-לד). מה הכוונה ב"אחר הדבר הזה", אחר איזה דבר? מסביר רש"י: '"אחר הדבר הזה" - שראה את המופת הזה, ושמע את דברי הנביא, ואף על פי כן לא שב. ורבותינו דרשו: אחר שתפסו הקב"ה בבגדו ואמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן'. הרי שמפרש על דרך הפשט, וע"פ חז"ל. מצודות דוד מסביר כמו הצד שע"פ הפשט: '"אחר הדבר הזה" - אף כי ראה נפלאות ה' ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה', עם כל זאת לא שב מדרכו'. על דרך הדרש מובא בסנהדרין (קב,א): '"אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה" מאי אחר? אמר ר' אבא: אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?. - בן ישי בראש. - אי הכי לא בעינא'. הרי שהידרדר עד כדי שויתר על הליכה עם ה' בגן עדן בשל קנאתו ברחבעם או רצון לכבוד שיהיה יותר מכבודו של רחבעם. אולם מניין למדו חז"ל דרשה זו, הרי בפס' אין כלל רמז לזה? נראה שלמדו זאת מההמשך, שמהפס' הבא נלמד שלירבעם אין חלק בעוה"ב: 'ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי? דכתיב (מלכים א, יג, לד) "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה", להכחיד בעולם הזה, ולהשמיד לעולם הבא' (שם קא, ב). לכן כנראה למדו מהסמיכות שגם מה שנאמר קודם קשור לעולם הזה ולעולם הבא, ולכן על דרך הפשט זהו העוה"ז, שלא חזר בו אחר שראה בעוה"ז את המופת ודברי הנביא (כמו שפרש"י והמצודות), ועל דרך הדרש זהו העוה"ב, שזהו שה' אמר לו שבעוה"ב ילך איתו ועם בן ישי בגן עדן (אולי למדו על הליכה מרמז בפס' שנאמר: “לא שב" כרמז להליכה. או בשל הסיפור שהיה קודם שהנביא הלך בדרך). או אפשר שלמדו קודם: 'אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר (מלכים א יא, כז) "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו". אמר לו: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. ומאי "וזה אשר הרים יד במלך"? אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו. אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר (מלכים א יב, כו) "ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה". אמר: גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי הא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי' וכו' (שם). הרי שמצד אחד נאמר שעשה חיובי, שהוכיח את שלמה, אולם מצד שני חטא בזה בדרך ההוכחה- שעשה ברבים כדי לביישו (רש”י). ומיד מובא שגסות הרוח שלו (חיפוש כבוד)גרמה לו להאבד מהעולם (שעשה בעקבות כך את העגלים), שקינא בכבוד של רחבעם ורצה את הכבוד לעצמו. נראה שלכן כאן שהפס' אומר שירבעם לא הפסיק לעבוד לע"ז, זה מתקשר לדרשה ההיא (שעשה ע"ז), ולכן קישרו זאת לעניין מלכות, כמו ירבעם ורחבעם, שזה קשור שלא הסכים לחזור בו בשל קנאה בכבוד של רחבעם, ולמדו על העוה"ב, כיון שהשורש של מלכותו הייתה בשל שהוכיח את שלמה, ולכן בזה הוא כעין מעל שלמה, שהוא גרם לו לתשובה (כעין שמעל שלמה שאומר לו מה לעשות). לכן למדו ביחד שמלכות ירבעם קשורה להוכחת שלמה, ובזה יש קשר לחטאו (שביישו שגם זה מן הסתם נבע מגסות רוח שבו, ואח"כ הדרדר בזה יותר, עד שהעדיף להחטיא בע"ז ושלא יעלו לרגל וכו' שזהו מגסות הרוח, שטרדתו מהעולם), ושלא נתן לבנ"י לעלות לרגל לבית ה', ולכן למדו שה' אמר לו שיחזור בו, ואז כתמורה יהלכו יחד בגן עדן (כעין ההליכה למקדש של בנ"י) וזה יחד עם בן ישי, כמו שחטאו היה מהקשר בינו לרחבעם במקדש (שהוא יעמוד והוא ישב) כך ילכו יחד בגן עדן עם ה' (כעין במקדש) וירבעם מופיע ראשון ('אני אתה ובן ישי') כי גדול מבן ישי, כיון שהוא הוכיח את שלמה (כמו שאמרנו). אולם כיון ששאל מי בראש, שעדיין קשור לגסות הראשון שבו, אז זה מורידו בדרגה, ולכן אז ה' ענה שבן ישי לפניו. אולי אפשר עוד, שמובא על מעלתו של ירבעם: '"וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה" מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. ד"א, שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי "ושניהם לבדם בשדה"? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה' (שם קב,א). ממילא ירבעם היה גדול בתורה שבדור, ולכן הוא מעל רחבעם, ולכן בגן עדן היה הוא אמור ללכת לפני רחבעם, כיון ששניהם מלכים והוא גדול ממנו בתורה (וכן כיון שהוא הומלך ע”פ ה' כעין במקום רחבעם, ממילא הוא מעליו במלכות, ולכן ראשון). וכיון ששאל מי בראש ירד מדרגה אז, ולכן אז נאמר שבן ישי בראש. וכמו שהיו בשדה, כך גם בדומה זהו שיטיילו בגן עדן שנאמר בה צמחים (בראשית ב,ח-ט). ומדוע קישרו לשם? כיון שבהמשך שם נאמר: “והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את ישראל" (מלכים א,יא,לח) הרי שהדגש הוא שהוא ילך ע"פ ה'. לכן כאן ש"אחר הדבר הזה" נאמר בהקשר למה שקרה קודם עם הנביא שנשלח לירבעם נגד הע"ז שעשה, ואח"כ נאמר שלא שב מדרכו הרעה, ומסיים "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה" זהו כעין דימוי ההיפך ממה שנאמר בהתחלה, שנאמר לירבעם שילך בדרך ה' ושלכן ה' יבנה לו בית נאמן, כאן זה ההיפך שחטא ולכן ביתו יושמד. לכן זה דומה לזה, ולכן למדו שכאן מה שנאמר לו זה מתפרש ע"פ מה שהיה בתחילתו.