"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן" וגו' (במדבר כ,א-ב). 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ, א) "ותמת שם מרים" וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן' וכו' (תענית ט,א). מביא על זה הת"ת שהמהרש"א הקשה שהבאר באה בזכות אברהם שנתן מים למלאכים, כמו שמובא: 'בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב) אם כן הבאר זה בזכות אברהם ולא מרים? ותרץ המהרש"א שבזכות אברהם זה היה לשעה, ובזכות מרים זה היה בכל זמן המדבר. והקשה על זה הת"ת שקשה לומר שזכות אברהם פחותה משל מרים, שלכן ממנו זה היה רק לשעה. לכן מסביר שזה בזכות אברהם ומרים, שזכות אברהם גרמה לכך שמרים תהיה, ובזכותה ניתן הבאר. אלא שלכאורה גם דבריו קשים, כיון שיוצא שזכות אברהם לא פעלה ממש לבאר, אלא בעקיפין, ואילו בגמ' נאמר במפורש שזכו בזכות אברהם לבאר, וכן לא מרומז על מרים (למעט שנקראת באר מרים), כך שזה קצת דחוק. נראה שאפשר למצוא רמז לדברי המהרש"א מכך שקודם לכן מובאת בגמ' דרשה אחרת במה זכו בזכות המעשה של אברהם במים: '"יוקח נא מעט מים" (שמות יז, ו) "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם”'. הרי שזכות אברהם התגלתה בעניין זמני, שהבאר תמשיך לתת מים זמן קצר (ממיתת מרים ועד מיתת משה), לכן כשנשווה לדרשה השניה, אפשר להבין שגם בה הכוונה שקיבלו את הבאר זמנית בזכות אברהם, שכך גם הבין רש"י שפרש: 'לבארה של מרים - היינו נמי "והכית בצור”'. ממילא בזמן מרים הבאר הייתה בזכותה, וכשמתה זה היה בזכות אברהם. אלא שגם אז נאמר ש'חזרה בזכות שניהן' (משה ואהרן) ולא אברהם, אלא שאפשר שהכוונה שהבאר נתנה מים כשהוכתה בזכות אברהם, ואח"כ המשיכה לתת מים, שזהו שחזרה אז בזכות שניהם. אמנם רש"י פירש 'חזרה בזכות שניהן - שכן כתיב "ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו"', אולם אפשר שנאמר להם שידברו, וכשהכו (במקום לדבר) נתן מים בזכות אברהם, כיון שלא עשו כמו שהצטוו, כך שלא היה ראוי שינתן אז בזכותם, אבל בהמשך כשנגמרה זכות אברהם לזה, הבאר המשיכה בזכותם. ואין זה משום שאברהם קטן מהם וממרים, אלא שמעשהו היה מקומי ולכן גם הזכות באה מקומית-זמנית, ואילו אצלם זה היה בצמוד למשך חייהם, ולכן זה חל כל אותו הזמן בזכות קיומם אותו זמן. אולם נראה יותר בפשטות שאמנם בזכות אברהם זכו לבאר, אבל זוהי זכות כללית, וצריך שיהיה צדיק שבזכותו יצא לפועל-למעשה, שיוציא מהכוח לפועל. לכן קורא לזה 'באר מרים' שהבאר מתגלה בעולם בזכותה, אע"פ שהזכות הגדולה כדי שזה יקרה חלה ע"י כוח זכות אברהם, כי זה דבר על טבעי גדול מאוד, ולכן צריך זכות גדולה לזה. אולי עוד אפשר, שנאמר על מיתת מרים: 'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). למה נאמר דווקא לימוד מפרה אדומה? וכן מה שונה ממה שנאמר מיד: 'א"ר אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת', הרי לכאורה זה אותו דבר? אולי זה בא לרמז על כך שהצדיקים מכפרים במיתתם על חטאי בנ"י, ע"י שהם חזקים מיצה"ר, ולכן פועלים במיתתם שבה מודגש כוחם מעל השטן, כמו שמובא: 'תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה דאתיא "שם" "שם" ממשה' (ב"ב יז,א). הרי שמאצלנו למדים שלא שלט בה מלאך המוות, נראה שאף בשאר צדיקים יש ניצוץ מזה, שאמנם אינם בדרגה כאותם ששה, אבל גם בהם יש מעלה של שלטון על השטן (כעין דברי היהודי הקדוש שכשמלאך המוות רוצה להמית צדיק הוא אינו יכול להמיתו, ולכן מראה לו את חלקו בעולם העליון, והצדיק רוצה להיות בדרגה ההיא, וחושב שלא יוכל להגיע לזה בעוה"ז, ולכן מוסר עצמו למיתה), ולכן במיתתם מתגלה שלטון על השטן, וכך נשבר כוחו ומסתתמים טענותיו, ובאה כפרה לבנ"י שמתקשרים לכוח זה. נראה שלכן יש רמז כנגד שלושת העברות החמורות, כעין רמז לכפרה גם על החמורות. לכן אהרן מרמז על כפרה בבגדי כהונה, שהמקדש נחרב בשל שלושת העברות החמורות כך שנראה שהם הפכם, ולכן בגדי הכהונה מרמזים על כפרה להם. אולם כיון שאהרן עשה את העגל, אז על ע"ז לא ראוי שירמז שמכפר ולכן זה נרמז אצל מרים, בפרה אדומה, שהיא מכפרת על העגל (במדבר רבה יט,ח). (ובגדי כהונה כנגד שפיכות דמים וגילוי עריות, שבגד מכסה את הערוה, והכהנים הם חלק משבט לוי שיצאו להרוג בעושי העגל, וכן כהן שהרג נפסל). ממילא אם מרים מכפרת על הע"ז (וזה מתאים שמרים מייצגת את הנשים, שהן לא היו שותפות בעגל [תנחומא "פנחס" סימן ז]. [אמנם גם שבט לוי לא עבד ע”ז (יומא סו,ב) אבל כלל הגברים בבנ"י עבדו, והוא מייצג גברים, ואף הוא עצמו עשה את העגל]) זה מזכיר את מעשה אברהם שהמים שנתן היה כדי שירחצו רגליהם, ומובא בגמ': '"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל' (ב"ב פו,ב) הרי שהמים היו כדי שלא להכניס ע"ז, ובזה דומה לכוח מרים (נגד ע”ז). אלא שעל אברהם מובא שהיה חיסרון במעשהו, ולכן נענש שיצא ישמעאל בנו לתרבות רעה- שיעבוד ע"ז. ממילא נראה שלא סתם הביאו את הדרשה הזו לאחר הדרשה שזכו לכמה דברים בזכות אברהם, שלא הביאו רק בשל שנאמר הפס' של "יוקח נא מעט מים” בהקשר לבאר, אלא זה בא להסביר ברמז מדוע זה נחשב 'באר מרים', שזה משום שהבאר בזכותה, ומה שאמר שזה בזכות אברהם, זה גם נכון, שבזכות אברהם היתה הבאר, אלא שבמעשיו יש חיסרון בקשר לע”ז, כמו שמובא שלכן נענש שישמעאל יעבוד ע"ז, לכן היה צריך את כוח מרים ככפרה לע"ז, וכך בזכותה יצא לפועל הבאר.