אור יקרות - לשבת בהעלותיך לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
בס"ד ד"ת לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל פרשת בעלותך יט סיוון התשע"ח אור יקרות ------------------------------------------------------------------------ בתאריך כג סיון קרו מספר ארועים שמחד הינם מנוגדים אחד לשני ,ומאידך קשורים לפרשת השבוע , בהעלותך. נחל בזה שאהרון ומרים דיברו על אודות האשה הכושית של משה ,דבר שבעטיו נסגרה מרים לשבוע מחוץ למחנה , ביום זה גם נשלחו האגרות של אחשורוש ליהודים לעמוד על נפשם מול צורריהם , ירבעם בן נבט ביטל את העלאת הביכורים לירושלים ויום זה נקבע כתענית , מאידך אנו קוראים בפרשה על חטא המתאוננים ועל האש שפרצה בקצה המחנה שמנוגדת לאש שאהרון הכהן היה מעלה בחנוכת המקדש , ותמוה איך מתקשרים שלל הארועים לכדי אחד ? " בהעלותך את הנרות ,אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" ,בהמשך מופיע הפ"ס ," וזה מעשה במנורה מקשה זהב .. כמראה אשר הראה ה" את משה כן עשה את המנורה" , בעל הטורים מביא שני רמזים מעניינים, ראשית המילה " כמראה" היא בגימטריא " גבריאל" , חז"ל אומרים כי משה התקשה בעשיית המנורה משום שמדובר בעשיה מסובכת ועדינה ,וכל כולה היה צריך להיות מקשה אחת ללא חיבורים , אלא מאותו גוש זהב אחד בלבד , מי שבא לעזרו היה המלאך גבריאל, המילה " כן " בגימטריא היא 70 , מה הקשר בין המספר שבעים לבין שבעת הקנים של המנורה לבין הדיבור הן של מרים ולהבדיל הדיבור הטוב של היהודים בזמן מלכות אחשרוש ? נרות מנורת המקדש האירו על פני המנורה עצמה בכך שהיו מופנים קמעה אל פניה , כמו הכרובים שהיו במשכן ופניהם אחד כלפי השני לאות ששכינת ה" יתברך שורה במקדש . " ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה" וישמע ה" ויחר אפו ותבער בם אש ה" ותאכל בקצה המחנה ויצעק העם אל משה ותשקע האש " ,את חטאם של המתאוננים אפשר להבין ע"י האות " כ" " כמתאוננים " [שהיא נדירה] האות "כ" מסמלת כעס מדומה , לא אמיתי אלא רצון לקנטר ,חז"ל מפרשים " ויהי העם כמתאוננים כמבקשים עלילה איך לפרוש מהקב"ה שנאמר ," כי תואנה הוא מבקש" ,ומה היו אומרים , רעה עשה לנו המקום שהטריחנו ללכת שלשה ימים רצופים , והקב"ה לא עשה אלא לטובתם כדי שיכנסו לארץ מיד , ובגלל שחשבו רע , היה רע בעיני ה" , הקב"ה כילה את המתאוננים " בקצה המחנה" ,רשי מפרש" במוקצין בהם לשפלות אלו ערב רב ,ואלו שאר המפרשים טוענים שמדובר דווקא "בקצינים ובגדולים שבהם ", האש שכילתה את החוטאים שונה לגמרי מאש מנורת המקדש , שהינה אש טהורה ומרפאת , מה שמחבר אותנו עם מרים אחותו של משה שרק דיברה אודות האשה הכושית "במשה על האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושת לקח" ,מפרש רשי," אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה ,מרים פתחה בדיבור לכן הקדימה הכתוב תחילה , ומנין ידעה מרים שפרש משה מהאשה?רבי נתן אומר, מרים היתה בצד ציפורה בשעה ששמעה שיהשוע אמר למשה, " אלדד ומיד מתנבאים במחנה," כיוון ששמע , אמר אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שפורשים מנשותיהם כדרך שפרש בעלי ממני" ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן ,ומה מרים שלא התכוונה לגנותו כך נענשה ,קל וחומר למספר גנותו של חברו ,ואפשר להרחיב בכך שיש עוול חמור שהדבר הנאמר , הוא שקר, המילה כשית כתובה פעמיים , והרי אין מילה מיותרת בתורה אלא שהתכון הכתווב לרמז בה על יופיה של אשתו ,הרי " אשתו כגופו" , וגם אם משה פרש ממנה ,גם לרגע מסויים , לא כדי לעסוק בהבלים אלא להוועץ ולהתדיין עם מלכו של עולם הרי גם לה " שלי ושלכם שלה הוא" .. ירבעם בן נבט הלך בדרך רעה בכך שביטל את העלאת הביכורים לירושלים ,חז"ל פירושו את השם ירבעם ," שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים בכך שהעמיד עגלי זהב בבית אל ובכך מנע את העלאת הביכורים " הביכורים משולים גם בימינו בהם המקדש חרב [שיבנה במהרה!] לתורה הטובה והנעימה, ולדברי התורה שאנו מפיצים ברבים ,התורה משולה לאור, " כי נר מצווה ותורה אור" ,מפרש מצודת דוד," המצווה שאדם עושה מאירה לו כנר ,והלומד תורה היא לו כאור היום ". אנו רואים איזה הבדל יש בין הדיבור הרע והמפריד שגורם במקום לאור , לחושך , ואילו אור התורה הוא האור הטוב ,אור יקרות הטהור והבריא שעלינו להשתוקק אליו הוא אור מנורת המקדש , -ב כג " סיון נשלחו האגרות שאומרות שהיהיודים יכולים להקהל ולעמוד על נפשם מכל צורריהם שניסו להעליל עליהם עלילת דם נוראה שבחסדי ה" היצילנו מידם ," ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיוון בעשרים ושלשה בו ויכתב ככל אשר ציווה מרדכי אל היהודים .. ובו ביום התקיים" ואתם כתבו על היהודים כטוב בעינכם" ,שאז החל להתקים הפ"ס," ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" , אורה זו תורה ! רק כאשר היהודים התאחדו וקיבלו עליהם את מצוות התורה בשמחה שוב, הם זכו בברכתו של ה" והשראת שכינתו עליהם ,מה שאנו חוגגים עד היום ולעולמי עד .,מה עוד שיום זה בו בוטלו סופית גזרות המן הרשע, הוא יום סגולה לבקשת כל אחד לפי רצנו מ ה" יתברך. רבקה ווליש בת שפרה ז"ל נפטרה בשיבה טובה סמוך מאוד לתאריך מיוחד זה , מהמעט מאוד שהיכרתי אותה ,[ומצטער שלא יותר]למדתי עד כמה היא השתדלה לקרב בין איש לרעהו ,לדבר טוב ולא רע , לעודד ולעזור כמה שיכלה , ולהפיץ את אור התורה הוא אורה של מנורת המקדש , אור יקרות ,למרות מה שעברה בשואה היא שמרה אמונים לבורא עולם ותורתו עד יומה האחרון , שנזכה ללכת בדרכה הטובה והישרה ושתהיה מליצת יושר עבור כולם , לטוב עבור כל אחד ואחת ולגאולה השלמה והמהירה , אמן
