נאמר בספר ירמיה על הרשעים שרדפו את ירמיה הנביא: ואתה ה' ידעת כל עצתם וכו', ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם (יח, כג). ובגמרא במסכת בבא קמא (טז:) פירשו רבותינו, מהו שכתוב "מוכשילם בעת אפך", שאפילו בשעה שבאים לעשות צדקה, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא תהיה להם זכות של צדקה.

וביאור הדבר, שאם אדם נותן צדקה לאדם שאינו הגון, כגון שהוא עצמו רשע, או שאינו אדם ישר, ממילא לא נתקיימה בידו מצות צדקה, כי צריך האדם זכות מיוחדת בכדי לזכות במצוות הצדקה, שהיא מצוה גדולה מאד. ועל כן התפלל ירמיהו על אלו הרשעים, שאף אם יבאו לתת צדקה, לא תעלה בידם זכות זו, מפני שיכשלו ויתנו צדקה לבני אדם בלתי הגונים.

ומעשה היה באחד מהגבירים העשירים הנכבדים בארצות הברית, שיש לו בית ספר יהודי המתקיים מכספי צדקה, והיה לו ידיד קרוב, שהיה עשיר מופלג, ונאמד הונו בכמיליארד דולר של ארצות הברית. ויהי היום, שמע אותו הגביר בעל בית הספר, כי חבירו הטוב שוכב על ערש דוי מחמת מחלה קשה שפקדה אותו. הלך לקיים מצוות ביקור חולים אצל חבירו, וראה כי כלו כל הקיצין, ויומו האחרון של חבירו קרב ובא. אמר בלבו, הנה אף שידידי אינו נדיב לב, מכל מקום יתכן וכעת שהוא במצב אנוש כל כך, יזכה לתת את הונו למען מוסדות צדקה וחסד שברשותי, ולמען בית הספר אותו אני מנהל.  

פנה לחבירו בדברים רכים ואמר לו, יהי רצון שתחיה לאורך ימים ושנים, אך ראה ידידי, כי אני זקוק לסכומי עתק על מנת להמשיך בפעילותי הברוכה, ואני נתון בקושי גדול להמשך פעילותי, אנא ממך, אולי תתנדב למען המוסדות שלי איזה סכום חשוב לצדקה, למען תהיה לנפשך נחת אחרי אריכות ימים ושנים. אמר לו חבירו החולה, הנה נתתי כבר כל הוני לצדקה ולא נשאר לי כי אם מעט כסף בכדי לכלכל את עצמי בבית החולים עד יומי האחרון, ולהשאיר ליוצאי חלצי מעט ממנו לירושה. שאל אותו הגביר, ולאיזו מטרה נתת את כל כספך?? ענה לו, הנה באחת ממדינות המזרח מקימים אנשים יקרים פארק לשימור קופים שהם מצויים בסכנה הכחדה, ונושא זה הוא קרוב מאד ללבי, לכן תרמתי להם את כל הוני, סך תשע מאות מליון דולר!!! חזר אותו הגביר לבני קהילתו כשכולו מאוכזב, ואמר להם, ראו כמה זכות צריך אדם בכדי לתת צדקה, הנה חברי אף שלבו נדבו לתת מכספו לאחרים, מכל מקום לא זכה בזה שתהיה לו נחת לעולם הבא, ואין לו חלק בקיום התורה, ולא בלימוד ילדי עניים, וכל זאת מפני שלא למד תורה, ולא ידע מעלת הצדקה הנכונה. ישמע החכם ויוסיף לקח. וראוי שכספי המעשר ושאר צדקות, יתן לגופים נאמנים וישרים, ולמוסדות התורה הידועים, שברור שזקוקים לכספים אלו. ואינם נגזלים חלילה על ידי עסקנים חומדי ממון וליסטים.