"לְמִשְׁפְּחתָם לְבֵית אֲבותָם"...

בדרך כלל, יודע כל יהודי מיהו אביו ומה מוצאו המשפחתי. אולם לעיתים מתעורר ספק בדבר ויש לכך משמעויות הלכתיות. יש בימינו דרך מדעית לברר זאת: בדיקות dna שהסיכוי לטעות בהם ובזיהויים הגנטי הינו אחד למאות מיליונים! הצורך בבדיקות גנטיות כאלה עולה במקרי אסון ר"ל, שלא ניתן לזהות שרידים אלא בבדיקות הללו. הדיון ההלכתי צבר תאוצה לפני כעשור, לאחר אסון מגדלי התאומים.

פוסקי דורנו נוכחו שמדובר בבדיקות שרמת הדיוק בהן גבוהה ביותר וחד-משמעית [ובתנאי שהבדיקות אכן בוצעו במעבדה כזאת]. הנטייה הייתה לקבל את תוצאות הבדיקה כאמינות ולהסתמך עליהן מבחינה הלכתית, למעט מקרים בהם מוציאים אדם מחזקת כשרות והופכים אותו לממזר או פסול חיתון בלא שיש לכך כל ראיה נוספת. היו שביקשו להשוות בין בדיקת dna להכרת אדם ע"פ זיהוי פניו. שכשם שאין לחשוש לבלבול למרות שיש אנשים דומים, כך מקל-וחומר אין לחשוש לטעות בסיכוי כה אפסי [הגרז"נ גולדברג,תחומיןכ"ג].

לפני מספר שנים פנה למכון אב לתינוק בן כמה שבועות, ושטח באזננו את חששותיו שהתינוק שבידם הוחלף בבית החולים, ואין זה בנו. החשד התבסס על כמה וכמה תיאורים שלא ניתן היה להתעלם מהם. הוא שאל האם יש אפשרות לבדוק זאת ע"י dna? – מבדיקה שעשינו עם ביה"ח המדובר, הם שללו התרחשות כזאת מכל וכל, הואיל ונוקטים בכמה וכמה בטחונות ואמצעים משוכללים למניעתה. אמנם אם היה מדובר בתינוק נוסף שנולד באותו יום וגם להוריו היו ספקות, או אם היו לפנינו שני תינוקות שלא ברור לגמרי מי הוריו של זה ומי של זה, נראה שניתן היה להכריע ע"פ הבדיקות המדעיות לזיהוי אבהות, שכן כאמור, כיום הן נחשבות אמצעי זיהוי מובהק.