"וְלא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ...וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" [ויקרא,כ"ה –י"ז,ל"ו]

ערך החיים דוחה כמעט את כל מצוות התורה, ובכלל זה איסור הונאה. במקרה בו אמירת האמת לחולה אודות מצבו הרפואי עלולה לצערו ואף להזיק לו [נפשית, ויתכן גם פיזית בעקבות זאת] אין לגלות את האמת, ובפרט שגם לצער אסור משום הונאה. אמנם בשו"ע נפסק[יורה-דעה,של"ח,א]: "נטה למות, אומרים לו: התודה, ואומרים לו: הרבה התוודו ולא מתו", ומכאן שאין להתכחש למצב האמיתי, אך העיר שם הש"ך בשם הב"ח ש"אם לא נטה למות אין אומרים לו התודה כדי שלא יהא נשבר לבו".  

אלא שההנחה כאילו גלוי האמת יגרום לו להישבר, ובעקיפין להידרדרות רפואית, איננה הכרחית כלל. יתכן ודווקא ידיעת האמת היא אשר תעודד ותחזק את החולה בהתמודדות: א.כיום הידע רב וזמין. חולה שמגמגמים סביבו חושש וחרד לגרוע מכל. אמירת האמת באופן נכון ומחושב יכולה רק להרגיע, בבחינת "אין שמחה כהתרת הספקות". ב.החולה מרגיש שמסתירים ממנו דברים והדבר יוצר חוסר אמון בינו לבין הרופאים, דבר שעלול לעכב את הריפוי ג.לרוב האנשים חשוב לדעת איפה הם עומדים, ומה נדרש מהם בעוה"ז ובעוה"ב.  

מגדולי פוסקי זמננו כתבו שלא לגלות, כגון הגר"מ פיינשטיין [אג"מ,חו"מ,ב,ע"ג,ב] אולם הגרמ"פ כתב בעצמו שהסיבה לכך: שלא תיטרף דעתו, דבר שיכול להשתנות בין חולה לחולה, ואף מזמן לזמן. וכן אפשר שהגרמ"פ לא עסק באופן שהרופאים ממשיכים לעשות כל מאמץ לרפואתו [הרב שפרן,אסיא ז']. גם יש מצבים שחייבים לשתף את החולה ולקבל את אישורו לטיפול או ניתוח, ואין מנוס מלגלות האמת. נראה אפוא שיש להתייחס לכל מקרה לגופו, ובמקרים של ספק יש לקיים התייעצות משותפת של המשפחה עם הרופא והרב.

מקורות

אסיא ז' כמה מאמרים ובהערות שם

הלכתית-רפואית, א ערך "גלוי מידע לחולה"

תחומין י"ז הרב דיכובסקי