"כּל אֲשֶׁר יַעֲבר תַּחַת הַשָּׁבֶט" -..."מוציאן בפתח זה אחר זה" [רש"י]

תור משמעותו סדר ומניין, ומחייב גם המתנה של מי שעדיין לא הגיע תורו. עקיפת תור ללא רשות הממתינים היא סוג של גזל ובוודאי אסורה. ברם, בתור לצורך טיפול או יעוץ רפואי יש לעתים דילמות הלכתיות.

פשוט וברור, שמקרה של פיקוח נפש, מחייב את הרופא/ים להתפנות לכך על חשבון כל חולה אחר. אולם גם כאשר עוסקים רק בחולים שאינם בסכנה, יש המבקשים ודורשים להקדים את תורם בשל סבל או מצוקה יתרה. הגאון האדר"ת זצ"ל התלבט בספיקות אלה, כגון הקדמת יתומים ואלמנות אפילו לת"ח [כמו בהקדמת הדין –שו"ע,חו"מ,ט"ו,א] וכן אם יש להקדים את "החולה יותר".

כתב המאירי [סנהדרין] שיש דברים שיש לנהוג בהם בדרך הפשרה והחסד כל עוד אין מידת הדין מחייבת אותם, וזאת ע"פ הפסוק "צדק צדקתרדוף" שמשמעותו עשיית צדק תוך הפעלת השכל הישר. בגמרא מסופר שכאשר שמעו רב ששת וחבריו את קול השכינה בהיותם יושבים בבית הכנסת, לא יצא רב ששת הסומא עם חבריו גם לאחר שמלאכי השרת ניסו להבעיתו שיעשה כן. רב ששת ראה עצמו כעלוב שאינו מחויב לקום ולצאת אפילו מכבוד השכינה! מכאן ביקש הרב זילברשטיין להוכיח שהמסכנים קודמים ומצווה לאפשר להם קדימת התור [הלכה ורפואה,ג] ובכללם אלה שסבלם גדול יותר גם במובן הנפשי, כגון שמדובר בצורך באבחון מחלה קשה ח"ו, שגורמת למתח עצום. וכן כאשר הממתינים בתור נזקקים לבירור קצר, ראוי לאפשר להם להקדים, אם כי אין זו חובה כי לפעמים אין לדבר סוף. אך ככלל, אין לרופא להיעתר לבקשה לעקיפת תורים בשל סיבות שאינן תוצאה של צורך אמיתי וחסד.