קפצה עליו איוולתו שלו.

-----------------------------------------

 מה יפה היא תורת אמת, כשבני האדם מזקקים אותה עד לשד אמיתה.

 אותה האמת המחברת אלוהים עם אדם. והמצעידה את האדם 

 שוב חזרה אלי גן העדן האבוד . 

אלי גאולתו וגאולת העולם 

והבריאה כולה.

 התורה שזיקקנו אלפי שנים רוויית סיגים. 

ראו למשל הפתיח של פרשת וישב.

 פתיח שבה להבהיר לדורות כיצד גלות באה לעולם. 

והכל על מנת  ללמוד את לקחה לדורות עולם.

 ולהמנע מהתדרדרות לגלות פיזית ורוחנית.

 צריך לא להירתע מלומר נכוחה את הדברים:

  יעקב אבינו שנח לכאורה בארץ מגורי אביו - ארץ מולדתו.

 הקליע את עצמו לעברה וזעם -לא שם ולא עבר.

  משל כל מה שלמד אצל שם ועבר

 הפכו לעברה ושממה.

 האבות נאבקו והתחככו עם מלאכים כדי להטיב להתמודד עם עצמם.

 יעקב גם לא הפנים את שינוי שמו ל"ישראל".  לאמץ מכאן ולהבא אך את דרך הישר - 

שלא להיות יותר :"יעקב" :

["יעקב" = ללכת בעקבות משוגות העבר - ללמוד ולהפיק לקחים מהעבר]]

הוא המשיך למעשה  את את מתכונת חייו של שני נשים האחת אהובה 

והשניה לא.

 והשליך מצב נורא זה גם על ילדיהם.... וכך הכתיב למעשה דפוס ומתכונת קלוקלים המדרדרים להתפרקות וגלות 

 אם הפרשנים - פרשני התורה .

היו עושים מלאכתכם נאמנה ואמינה.

 היו מתעכבים על הפתיח לפרשה להופכו כמבוא של גלות מכאן ולהבא.:

 להצביע לדורות עולם ראו כזה ולעולם אל תעשו כן.

 ללמד מכל השגיאות וליתן "מצוות על" מחייבות על מנת להימנע מכאן ולהבא

 מלהתדרדר לכל גלות נוספת.

 העובדה שגררנו גלות שלישית לכלל אלפיים שנה .

 מוכיחה כי אין בידינו אמיתה המזוקקת של התורה.

 חשב מי שחשב שאת האבות יש להפוך לצדיקים גמורים

 ואת דור המדבר לצדיקים גמורים.

 ולדלג על כל מגרעותיהם ואיוולתם.............

 

הנה כי כן הדברים לכאורה פשוטים:

 יעקב שב למולדתו לארץ מגורי אביו לכאורה לישב בנחת, ללא כל לחץ או השפעה של אחרים .

לא של לבן ולא של עשיו

 והוא אמור להתפנות לבנות "תולדותיו" על אדנים מוצקים וראויים.

 ומה הא עושה  ?

 ממשיך ומשליך על ילדיו את  המתכונת העכורה של אישה אהובה ואישה  שאינה אהובה.

הוא מבקש איסטרטגית למקדת את מקור תולדותיו דווקא ביוסף.  למנותו כמנהיג העדר גם לדורות 

וכל כך למה -  כי הוא בן האהובה.....

האהבה נמשכת מהאמא לבן

 הנימוק כי הוא אהב את יוסף כי היה בן זקונים. יש בו אך אבק של אמת.

 אך רק אבק ולא יותר .

 במשבצת של : "בן זקונים" היה אם בכלל צריך להיות בנימין......

 יעקב גם יודע כי בני לאה לא יבלעו את בחירתו והוא ממנה את יוסף תחילה ב"קטן"

 להיות  רועה של בני שתי השפחות בלבד.

 דבר נורא מאין כמוהו .

 של עשיית אבחנה בין בניו להבחין בין בני הנשים לבני השפחות כדבר הזה כבר עשה קודם בתהלוכה לקבל את פני עשיו.

 אבל הנורא מכל עוד לפנינו :

 יוסף מביא את דבתם רעה של אחיו לאביו.

 ובמקום שיעקב יזדעזע  במה עוסק ממשיך תולדותיו ויעצור לחשוב ולמנוע את המשך ההתדרדרות.

 הוא מוסיף חטא על פשע מכתיר יותר את יוסף והפעם בכתונת הפסים.

 ומכאן ואילך ההתדרדרות מרורה ...

 

לא כך בונים עם ואומה. !

כך מקפידים אך לשמר רוגזה של השכינה.

 כך גם מזמינים גלות.

 אז הנה מספרים לנו מי שמספרים :

שביקש האיש יעקב ליישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף

 מילות של בריחה ומריחה  .

 מה שקפצה על יעקב הייתה חלושתו ואיוולתו :

שאהבתו לרחל שיבשה עליו את דעתו גם להוסיף ולהפלות בין בניה ובין יתר הבנים

 [אגב רחל תיקנה מלמעלה בהיותה : אם הבנים" - כולם]

 ואם למד יעקב בבית מדרשם של שם ועבר  הרי ששכח גם את תלמודו של :

 "לא יבכר את בן האהובה על פני בן השניאה.

 הנה כי כן, שנאת אחים. וודאי אותה שמקורה במשוגת אב, מביאה לעולם, בסופו של דבר, גלות מרה  .

 היחס שבין השלום לאמת הוא זה:

 ככל שהאמת מתמעטת  נסוג כך גם השלום -  נמוג ונעלם.

 וכך אלפיים שנה הייתה קונספציה :

 מפטמים ומחייבים רעיונית את הגלות - להמשיכה עד בוש.

 פירשו גם את התורה בהתאם - בעיוות ובשיבוש נורא.......

 התורה שבידינו כיום לא בכדי מתפרשת על ידי תופשיה  כמבדילה גם  בין דם לדם 

 

זוכרים עונשו של פרעו - בהקשיית הלב .

 כך נענשו ונענשים גם תופשיה השוגים של התורה כיום..........

 להענישם באיוולתם להוליכם להביא את "תורתם" עד הקצה המופרך .

 להיותם מובדלים מאחיהם ומשסעים את :"נצח ישראל".

 תורה ועם שהזינו גלות של אלפיים שנה עדי השואה האיומה - "הרעה של רחרית הימים" 

[גם אחרית ימיה של הגלות]. לעולם לא יזכו להיות שותפים להמשך התהליך  :

להתפתח עם ה"אתחלתא" לכלל "השלימותא" - הגאולה השלמה.

משה אהרון