"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּידָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (ויקרא יט, לה)

הגמרא מביאה ברייתא המסבירה את האיסורים הנלמדים מן הפסוק הנ"ל (בבא מציע סא, ב):

"תנו רבנן: 'לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה'. במידה - זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. במשקל - שלא יטמין משקלותיו במלח, ובמשורה - שלא ירתיח".

הברייתא מביאה שלוש דוגמאות איך לא לגרום לעוול במשפט:

במידה – זו מדידת קרקע, שאם שניים חולקים חבל ארץ, לא ימדדו לאחד את חלקו בחורף ולאחר את חלקו בקיץ, באותו חבל, כי בימות הגשמים החבל לח ומתארך, ובימות החמה הוא מתכווץ מהחום – ונמצאו מידותיהם שונות.

במשקל – שאין להטמין משקולות במלח, מכיוון שהמלח גורם למשקולות להיות כבדים, ובכך הוא מרמה את הקונה ממנו סחורה.

במשורה – המודד יין במשורה, כלי מדידה, לא ימזגהו בחוזקה לכלי, כי היין מעלה קצף והמידה נראית מלאה ולאמיתו של דבר היא חסרה.

את הדברים הנפלאים הבאים כתב הרמב"ם לבניו (אגרות הרמב"ם, אגרת מוסר):

"אהבו האמת והצדק, ובהם תדבקום. כי תצליחו בהם – ההצלחה ההיא כבונה על צור החלמיש. שנאו השקר והעוול ואל תתאוו להטעמותיהם – כי הוא כבונה על חול. לכן ינעמו לכם האמת והצדק שנראה שתפסידו בהם, יותר מן השקר והעוול שנראה שתרוויחו בהם... דעו כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף, ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק".

ועוד כתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ב):

"אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והעניין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי... ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור - אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות".

הרב צבי הירש קאיידנובר בספרו "קב הישר" (פרק נב) כתב:

"הכלל הזה נקוט בידך: מי שאינו רוצה ליהנות בממון של חברו, ומכל שכן שאין רוצה בממון של גזל או ממון של גניבה, ומשאו ומתנו הוא באמונה – הוא איש צדיק וישר בוודאי. אבל כשהאדם רואה את חברו נושק התפילין ומתפלל, ואינו עוסק במשא ומתן באמונה – צריך להרחיק ממנו בכל מיני הרחקות, כי עיקר היראה והצדקות הוא בממון. וכל אדם שעומד בצדקתו על ממון, זהו צדיק גמור, ועליו נאמר (אבות ד, א): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל (ביושר), אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא".

מתוך: "ותן חלקנו"