'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות: (שמות ו) "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו' "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר, "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי". רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבעה כוסות של פרעה: (בראשית מ) "וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו" וגו'. רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם. (ירמיהו נה) "כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החימה" וגו' "כוס זהב בבל ביד ה'" (תהילים עה) "כי כוס ביד ה'" (תהילים יא) "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם"... וכנגד עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות: (תהילים טז) "ה' מנת חלקי וכוסי" (תהילים כג) "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" והדין (תהילים קטז) "כוס ישועות אשא"- תריין'. (יר' פסחים י,א). מיילא ארבע לשונות של גאולה קשור לגאולת מצרים. גם ארבעה כוסות של נחמה, זהו הגאולה שלעתיד, שהגאולות נעוצות בגאולת מצרים, וזה בא יחד עם הכאת העמים לעתיד שזהו כוסות הפורענות שעתיד להשקות את העמים. אבל מה העניין בארבעה מלכויות? ויותר מזה קשה מה הקשר לכוסות שנאמרו בדברי יוסף ושר המשקים? נראה שהקשר לארבע מלכויות הם בשל ששם ה' של הגאולה שנאמר לבנ"י הוא: "אהיה אשר אהיה" (שמות ג,יד) ומובא בגמ': '"אהיה אשר אהיה" א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו: רבש"ע דיה לצרה בשעתה. א"ל הקב"ה: לך אמור להם "אהיה שלחני אליכם"' (ברכות ט,א). ממילא בשם הקשור לגאולה יש רמז לשאר גלויות ולכן מובן שמזכירים את שאר הגלויות. אולי זה קשור למה שאנחנו אומרים בהגדה: 'וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם'. שהגאולה ממצרים היא אות שה' מצילנו בכל הדורות, כך שגם בגלויות עצמם ה' מצילנו, שלא ישמידונו וכדו'. כמו שמובא: 'אדריאנוס אמר לרבי יהושע: גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים. אמר ליה: גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה, הוי "כל כלי יוצר עליך לא יצלח"' (תנחומא "תולדות" סימן ה). הרי שגם בגלות עצמה ה' מצילנו, ולכן בגאולה מזכירים שה' שומרנו כל הזמן, וכך גואל במשך הגלויות, ובסופם גואלנו מהם לגמרי. לכן זה קשור לגאולת מצרים. אולם מה העניין אצל יוסף ושר המשקים? בקרבן העדה מסביר: 'כנגד ד' כוסות של פרעה. ונרמזה גאולת ישראל בהאי עניינא כדדריש בב"ר והנה גפן לפני אלו ישראל גפן ממצרים תסיע'. וכך מובא בב"ר (פח,ה): 'וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים וְגוֹ' וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ) "גפן ממצרים תסיע". ובגפן שלשה שריגים- משה אהרן ומרים. "היא כפורחת" הפריחה גאולתן של ישראל. "עלתה נצה" הנצה גאולתן של ישראל... מכאן קבעו חכמים ד' כוסות של לילי פסח' וכו'. ואז מובאים השיטות כמו שביר'. אולי אפשר לומר על דרך הרמז, שיש כאן רמז על תיקון לחטא העגל. ה' מקדים רפואה למכה (מגילה יג,ב), ולכן כאן יש מקור לכפרת העגל, שבפסח הראנו שאנו של ה' ולא של ע"ז, ולכן הוא בא כיסוד כפרה לעגל שחטאו בע"ז. לכן מובא בדברי יוסף ושר המשקים, שזה ישראלי וזה מצרי, שכך בעגל היה זה ע"י קשר לערב רב, שהם ממצרים שהתערבו בבנ"י. שר המשקים חטא למלך, כך בנ"י חטאו לה'. המלך סלח לשר המשקים כך גם ה' סלח לבנ"י. מוזכר אצל יוסף שזה יהיה לאחר שלושה ימים, כעין במתן תורה היו שלושת ימי ההגבלה. נראה שמוזכרים ארבעת הכוסות על כוס אחת שנותן לפרעה, שזה כעין שהיממה האחת מחולקת לארבע, שכך יוצא שש שעות, שזה כנגד חטא העגל שהיה קשור לשעה השישית, וחטאו שש שעות: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש, אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם. אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש, ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן: "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). (הרי שזה קשור לשעה שישית, ועבדו את העגל מהבוקר שלמחרת [ששמעו לאהרן] וכך יוצא שעבדו שש שעות). כך אנו מרמזים שאנו לה', והוא גאלנו, כמו שיש ארבע לשונות של גאולה, ולא כמו שאמרו הערב רב בעגל: "ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד). (הערב רב אמרו לבנ"י שזה כמו ששר המשקים דיבר עם יוסף). גם קרבן הפסח עצמו כעין קשור לארבעה חלקים של שש שעות. זמנו להקרבה בי"ד ניסן הוא מהשעה השישית (זה דומה לשעה השישית של היום בעגל) עד סוף היום (שזהו שש שעות). הוא נאכל (מדרבנן) רק בשש השעות שבתחילת הלילה. אם נשאר עד הבוקר הוא עובר בל"ת (שזה שש שעות לאחר חצות-שעד חצות אכל), ונשאר שש שעות ליממה של מעת לעת (מהזמן שבו התחיל זמן הקרבתו). נראה שזה קשור גם לצרות של ארבעת המלכויות, כיון שללא חטא העגל לא הינו משתעבדים: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה,כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם" (ע"ז ה,א) ומזה מתגלגל גם הכאת האומות אח"כ כעונש, ונחמה לנו (שבהם ארבע כוסות). נראה שבכוסות של יוסף ושר המשקים, השר אומר שלוש פעמים, ויוסף אומר פעם אחת. שזה כמו שבארבעת לשונות הגאולה, השלוש הראשונות הם ביציאה ממצרים, והרביעית היא כנגד מתן תורה. דברי יוסף נאמרו כמייצג דבר ה' ("לאלקים פתרנים". בראשית מ,ח), שזה כמו מתן תורה שבו אנחנו מתחברים לה' ומביאים את דבריו לעולם, כמייצגים את ה' ע"י התורה. לכן מודגש שאנו של ה' בהקשר מתן תורה, ולא לעגל.