'בליל יום טוב האחרון מקדשין על היין ואין אומרים זמן. הגה: ואומרים בתפילה ובקידוש "זמן חירותינו", כמו ביום טוב ראשון (מהרי"ל ומנהגים)'. (שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ז). '(יג) וא"א זמן - דהיינו שהחיינו שאינו רגל בפני עצמו כמו שמיני עצרת של החג' (משנה ברורה). שביעי של פסח הוא המשך של פסח, ואינו כרגל בפני עצמו, ולכן אין בו שהחיינו, וכן הנוסח הוא 'זמן חירותנו' כמו ביו"ט הראשון. שביעי של פסח הוא כנגד היום השביעי ביציאת מצרים שבו נעשה קריעת ים סוף וטביעת המצרים בים. כך שהוא הסיום של יציאת מצרים שהתחילה במכת בכורות, ולכן הוא כעין המשכו של יו"ט הראשון. כל מכה שבמכות מצרים היו שבוע, וכך גם מכת בכורות, שתחילתה במכת הבכורות, וסופה לאחר שבוע בקריעת ים סוף. אמנם בכל המכות המכה הייתה במשך כל השבוע, ולא רק בתחילה ובסוף, אולם יש להבחין בין שאר המכות שהיו כעונשים על מה שעשו המצרים (כמובא בילקו"ש רמז קפ"ב) או שבאו ללמד את האמונה האמתית בה' (אברבנאל), אבל לא היו בשביל שיצאו אז מיד ממצרים. כמו שה' אמר מראש שלא ישלחו אותם אע"פ שיוכו (אלא רק בסוף ישולחו): "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם' (שמות ג,יט-כ). לעומת מכת בכורות שהיא הייתה המכה בשביל יציאת ישראל ממצרים, שהיא המכה הסופית, שלאחריה יצאו: "ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם' וגו' (שם יא,א) לכן כיון שהיא המכה ליציאה, אז בה יצאו מיד, ולכן את העיקרון של שבוע למכה זה נעשה ע"י שרדפו אחריהם וטבעו לאחר שבוע, שכך זה תוחם את המכה כעין שבוע. מעבר לכך שבשניהם מתו מצרים, נראה שזה יותר מדוייק, שבמכת בכורות מתו חשובי מצרים: "אין בית אשר אין שם מת" (שם יב,ל). 'יש שם בכור, מת, אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהלים פט) "אף אני בכור אתנהו"' (רש"י). בדומה לזה גם בטביעה בים סוף, מתו חיילי מצרים, שהם חשובים בעיני האנשים, ולכן הם מעין גדולי הבית. ובפרט שאלו לא היו סתם חיילים אלא הגיבורים: 'ושלישים על כלו - אין שלישים אלא גבורים, שנאמר: "שלישים קרואים לבושי רוכבי סוסים כלם"' (מכילתא שמות יד,ז [מסכתא דויהי, א]) שהם גדולי החיילים, שזה מעין גדולי הבית. יותר מזה, לפרוש הספורנו שלישים אלו החשובים: '"וְכל רֶכֶב מִצְרָיִם"- הַהֲמונִיִּים. "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּו"- גַּם עַל הֶהָמון שֶׁלּא הָיוּ בִּכְלַל "עַמּו" וְחֵילו הִפְקִיד שָׁלִישִׁים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, כִּי אָמְנָם כָּל תּקֶף הַצָּבָא תָּלוּי בְּשַׂר הַצָּבָא וְחָכְמָתו וְתַחְבּוּלותָיו' (ספורנו יד,ז), הרי שמפרש ששליש זהו המפקדים האחראים, שהם הגדולים (מעל חייליהם) שזה ממש מתאים כמו גדולי הבית במכת בכורות. בנוסף נראה שיש בקריעת ים סוף כעין דימוי למכת בכורות, למקומות שלא היה בכור: 'ר' נתן אומר: וכי לא היו שם בתים אשר אין שם מת בכורות? אלא כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן, היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו, ואותו היום נשחקות ונידקות ונזרות, והיה אותו היום קשה להן כיום הקבורה. ולא עוד אלא שהיו המצרים מקוברים בבתיהם והיו כלבים באין לשם ומחטטין ומוציאין את הבכורות ומתעתעין בהם. והיה אותו היום קשה להם כיום הקבורה' (מכילתא שמות יב,ל [מסכתא דפסחא יג]). שבדומה לזה, בטביעה בים סוף גופות המצרים הושחתו בסערה במים ("וינער ה' את מצרים בתוך הים". שמות יד,כז), כמו האיקונין של הבכורות. וכן כמו שהכלבים הוציאו את הבכורות המתים מהקבר, כך המים כיסו את המצרים (שכך מתו בתוך הים, ויוצא שהמתים כעין קבורים בים), ואח"כ פלטו ליבשה: "ישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד... וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" (שמות יד,כח-ל). שזה כמו הוצאה מהקבר. לכן גם דרשו: 'דבר אחר: "בכושרות". רבי יונתן אמר: בכי ושירות, אלו בוכין ואלו משוררין. מצרים בוכין, "כי אין בית אשר אין שם מת". וישראל משוררים, "קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל" (שם קיח טו). (תנחומא "בא" סימן יא). שזה היה במכת בכורות ("אהלי צדיקים" זהו הבתים במצרים, שאז הודו על "ימין ה' עושה חיל", שה' הכה את הבכורות), ואותו דבר מן הסתם נעשה בקריעת ים סוף, שכשהמצרים שמעו על המתים הם מן הסתם בכו, ולעומתם בנ"י אמרו את שירת הים. (לכן בגמ' דרשו את "כושרות" על קריעת ים סוף: 'אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז) "אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות"' [סוטה ב,א], ויוצא שגם על קריעת ים סוף ראוי לדרוש בכי ושירות). בנוסף דרשו: 'דבר אחר: "ושלישים על כלו" - על מנת לכלות. לשעבר: "כל הבן הילוד", אבל כאן: "ושלישים על כלו" על מנת לכלות, שנאמר: "אריק חרבי תורישמו ידי"'. (מכילתא שמות יד,ז [מסכתא דויהי, א). שמזה מובן שהרדיפה הייתה חמורה יותר מהשלכת הילודים. לכן מובן שכנגד הריגת הילודים, שזה לא כולם אלא חלקם (רק הזכרים הנולדים), נענשו במכת בכורות, שמתו חלקם (שלא מתו כל אנשי מצרים אלא רק הבכורים). (ואף הבכורה זה ע"פ הלידה, שנולד ראשון, וזהו כנגד הריגת הנולדים שנולדו עכשיו בלידה). זהו: 'בכוריהם מפני מה מתו? משום שאמר: "בילדכן את העבריות"' (ילקו"ש שם). לכן בקריעת ים סוף שהיה חמור יותר, שרצו להרוג את כל בנ"י, מתו כל המצרים שרדפו. בנוסף, גם מכת בכורות וגם קריעת הים היו על גזרת המתת הילדים, שמכת בכורות זה על הגזרה להרוג בלידה (שאמר למיילדות) והטביעה בים כנגד זריקת הילדים ליאור ('הם חשבו להשקיע אותם במים, אף הקב"ה שקעם במים שנאמר: "ונער פרעה וחילו". ילקו"ש שם) [שהם שני שלבים של הגזרה]. כך ששניהם קשורים זה בזה, כמו שהם מכה אחת ארוכה. נראה שיש קשר בין פסח לקריעת ים סוף, כיון שהמלאכים התפלאו בקריעת ים סוף: '"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים לוֹמַר: בְּנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִין בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם?' (מכילתא שמות יד,כז [מסכתא דויהי, ו]). לכן יש צורך להראות להם שאנחנו לא עובדי ע"ז, שזה ע"י הקרבת קרבן פסח שנעשה בזמן מכת בכורות. נראה ששביעי רומז על שבת, ועל שבוע הבריאה, שכך מצד אחד זה רומז על קדושת השבת, שבנ"י יצאו ממצרים לקבלת תורה ולקדש את העולם (וכן קבלת התורה הייתה בשבת), ולכן טבעו המצרים במים, שבתחילת בריאת העולם נאמר: "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב), ולכן כנגד ניסיונם להשמיד את בנ"י, שבלעדינו (בלי שנקדש את העולם) כל הבריאה מיותרת, הם נענשו במים. בנוסף השבת היא כאמצע השבוע: 'יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא' (גיטין עז,א) ולכן הסיום הוא בשלישי. כך המצרים נענשו כנגד יום שלישי (על שרצו למנוע את קידוש העולם, שזה מתבטא בשבת שהיא מרכז השבוע, שהכל סביב השבת הקדושה), שביום השלישי בבריאה: "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן. ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים" וגו' (בראשית א,ט-י), לכן עונשם בא לידי ביטוי במקרה שבו היבשה והים משתנים מטבעם, שהים נבקע ליבשה, והם טבעו כשחזר הים, לומר שבנ"י יוצאים לקבל את התורה, כדי שהעולם יתקיים, ולא יחזור לתוהו ובוהו (שבת פח,א), לכן בנ"י קשורים לקיום המציאות של טבע העולם, ולכן עונש המצרים הוא בצורה של טבע העולם, שהים אינו יבשה.