כאשר המן עלה לגדולה הוא מנע מנכבדי המלך להכנס לארמון, ומרדכי לא היה יכול להתקרב לבית הנשים ולדבר עם אנשיה של אסתר.

אסתר קיבלה את התך, שהיה שומר ראש של המלך. אסתר ומרדכי הבינו שהתך נשאר נאמן למלך והוא מרגל של המלך בחדר המלכה.

אסתר שלחה את התך לברר מה קרה למרדכי ולמה הוא מתאבל. היה חשוב לאסתר ומרדכי שהתך יבין את מה שכולם ידעו, ושלא ילך למלך (או להמן) לספר לו שהמן הוציא פקודה ללא אישור, וכדי להציל את נפשו, המן עלול לרצוח אותו.

מרדכי סיפר להתך את דברי המן למלך: "וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז), נתן לו את פתשגן כתב הדת שפורסמה, ואמר להתך להגיד למלכה:"לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ"(אסתר ד ח).

בארמון היה ידוע שהמן הציע שוחד למלך כדי לאבד עם, והפקודה אישרה את מה שהיה ידוע לו. התך שמע שהמלכה היא יהודיה, אבל לא ידע מה המלך יודע.התך לא ראה סיבה ללכת למלך לא מוזמן.

אסתר הבינה שמרדכי נתן לה שתי עובדות, כאשר אחת מספיקה, וזה אמר לה שהעובדות סותרות אחת את השניה. המילה "לאבד" הופיעה בכל עובדה, לכן זה חייב להיות מרכז הבעיה. המן 'אמר' למלך את המילה "לאבדם" אבל לא כתב זאת,  ולכן לא ברור אם הכוונה: 'לאבדם' או 'לעבדם'.

אסתר ענתה: "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה; וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (אסתר ד יא).

התך שמע את החוק הידוע, הבין שהמלך לא אוהב את המלכה וקורא לה רק פעם בחודש, ולכן היא מפחדת ומסרבת.

מרדכי הבין שאסתר מוכנה להופיע לפני המלך, והמלך יחשוב שהיא באה להודיע שהיא בהריון כי המחזור איחר, אבל היא חוששת שהמלך לא ישב על כסאו בזמן שהיא תבוא, ולא יהיה מי שיושיט לה את השרביט והיא תומת. לכן היא שואלת את מרדכי האם הוא יכול להבטיח שהמלך ישב על כסאו כאשר היא תבוא.

מרדכי ענה: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד יד).

התך שמע שהמן יהרוג את המלכה ואת בית אביה, ושמרדכי טוען שהיא חייבת ללכת למלך כי זה תפקידה. אבל אם היא לא תלך, מרדכי ימצא דרך אחרת להציל את היהודים.

אסתר שמעה שמרדכי בסכנת מוות מיידי כי היא יתומה והוא היחיד לבית אביה. מרדכי הסביר שהפעם היא חייבת ללכת מיד, לא כמו בסיפור בגתן ותרש שם היא חיכתה לביקור כי המלך למעשה לא היה בסכנה. היא שמעה שמרדכי רומז לה על כפל משמעות למילה 'לאבדם' כאשר הוא אמר: "הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי". אסתר הבינה שמרדכי שואל מתי היא תלך למלך, וטוען שהוא יכול לסדר שהמלך ישב על כסאו כאשר היא תבוא.

אסתר ענתה: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי"(אסתר ד טז).

התך שמע שכל היהודים יודעים שהמלכה היא יהודיה, ואין צורך לספר למלך. שאסתר מבקשת שיצומו עליה והיא תלך למלך.

מרדכי הבין שזה בלתי אפשרי שכל היהודים בשושן יצומו שלושה ימים ולילות בלי אוכל ומים, ורבים ימותו או יפגעו גופנית. הוא ידע שהיהודים לא יודעים שהמלכה היא יהודיה, ולבטח זה לא הזמן להודיע לכולם כדי שהמן ישמע. הוא ידע שאם היהודים ישמעו הם יחגגו בשתיה ובטח לא יצומו. מרדכי הבין שעוד שלושה ימים בדיוק, בזמן הזה, המלכה תלך למלך והוא חייב לוודא שהמלך ישב על כסאו ולא יהיה מוטרד או עסוק בדבר חשוב, ובאותו זמן המן יהיה עסוק בשער המלך ולא יהיה נוכח כשאסתר תבוא.אסתר תופיע כאילו שהיא בהריון והמלך ישמע לבקשתה.

אסתר אמרה שהיא ונערותיה יצמו, וכך היא שיחררה את התך מלצום, והוא לא ידע שלמעשה הן לא צמות גם ביום וגם בלילה בלי אוכל ומים.

אסתר סיימה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" ובכך היא הודיעה למרדכי שהיא הבינה שהמן שינה את פקודת המלך. שהמלך אישר 'לעבדם' לעבדים כדי שהם ישלמו מס, ולא 'לאבדם' ולהורגם.

מרדכי לא ענה.

התך חשב שהכל סוכם.

מרדכי לא הבטיח לעשות דבר, ולא אמר שהוא הבין, אחרת התך היה מבין שהיה כאן מסר סודי, והיה מדווח למלך למרות שהוא לא הבין מה קרה פה. בטוח שמרדכי לא אמר ליהודים שאסתר המלכה היא יהודיה, והיהודים במילא כבר צמו והתפללו לאלוהים.