'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב). ('מנין - למעשה המן. המן העץ - יתלה על העץ. למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות. מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה'. רש"י). הרמז לגדולת מרדכי נרמז בבשמי שמן המשחה. נראה שמעבר לפשט שזה בא לומר על גדלותו, שבושם זה דבר לחשיבות (שמתבשם לריח טוב), וכן מעין שבשמן המשחה קודשו המקדש וכליו והכהנים שהם דברים של מעלה חשובה (כל הקשור במשכן). נראה שיש בזה גם רמז שהמשכן קשור לשקלים, ועליהם נאמר: 'אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב), כך שהשקלים קשורים להצלת בנ"י בפורים, ומרדכי גם קשור להצלת בנ"י, לכן קשור למשכן שהוא נעשה גם מהשקלים (מהשקלים נעשו אדני המשכן, שהם בסיס המשכן, וזהו כעין שמן המשחה שבה מקדשים את המשכן בתחילתו, כעין הבסיס) [והשקלים זה במחצית השקל, לחבר בין שנים מבנ"י, לומר על אחדות בנ"י, וזהו כעין מרדכי ואסתר שהיו שנים] כעין בא מכוח השקלים. (לכן נראה שמרומז בגמ' שמביאים 'על השקלים ועל הכלאים' כעין רמז שקשור גם לכלאים, שזהו מינים שצריך להפריד ביניהם, שכך גם זהו מרדכי מול המן, שיש הבדל בניהם, שזה מיעקב וזה מעשו). וכמות הבושם הזה בשמן היא: “ראש מר דרור חמש מאות" (שמות ל,כג) שזה כרמז על "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" (אסתר ט,ו) שבמקומו של מרדכי (שזה בשושן) הרגו 500 באותו יום כעין הכמות של הבושם שמרדכי רמוז בו. [בנוסף ממשיך הפס' שבשמן המשחה גם ניתן "וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים" שזה שני חצאים של הכמות (שיחד הם 500) מול כמות המר דרור, נראה שרומז שהיה עוד יום של נקמה בשושן, ולכן כרמז לחצי, שהיום של ה500 זה חצי מהזמן של הנקמה, וביום השני הרגו בשושן "ויהרגו בשושן שלש מאות איש" (שם,טו) שזה קרוב ל250 של החצאי בשמים (שכאשר מעגלים למספר שלם זה 300)]. ע"פ התרגום ההרוגים היו עמלקים (ראה ב'מועדי ישראל' פורים, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ממילא זה קשור להמן העמלקי, ולכן קשור למרדכי מול המן (הפרדת ה'כלאים' שהיו יחד בשושן. שזהו שדרשו: '"לעשות כרצון איש ואיש" אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן "איש צר ואויב”' [מגילה יב,א] שהיו כעין שוים ביחד על אף שונותם, ככלאים, ולכן באה הפרדה כהפרדת כלאים). נראה ששמן המשחה קידש את המשכן, ולכן במרדכי שמרומז בזה, כעין מרמז על עשיית המשכן, ומרדכי בעקבות המעשה של פורים, ירד קצת מחשיבותו בשל ביטול תורה: 'אמר רב יוסף: גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה' וכו' (מגילה טז,ב). לכן כעין רמז שת"ת גדול מעשיית המשכן, וזהו שמיד מובא בגמ': 'אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה' (שם). בפורים בנ"י קיבלו את התורה מרצון, שזה משלים למתן תורה: '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). אולי הסיבה שקיבלו את התורה בכפיה בסיני (מעבר לפשטות שכך ראוי לקבל את התורה, כיון שזה דבר חובה ולא תלוי רק בבחירתנו שיכולה להשתנות) זה משום שאח"כ נעשה העגל, ואם היו מקבלים מרצון, הרי שהיה חיבור גמור לקבלת התורה וממילא כשהיו עושים את העגל לא הייתה יכולה לבוא כפרה, שזה ע"י שיש קצת נתק בין התורה ובנ"י, כמו שמשמע בדרשת חז"ל: 'משל למה הדבר דומה? למלך שקדש אשה, אמר לה: לאחר זמן אני משלח לך כתובתיך ביד שושבין. שלח המלך אחר זמן. עד שהוא הולך, מצא אותה שקלקלה עם אחר. מה עשה אותו שושבין? קרע אותה כתובה, אמר: מוטב שידון אותה כפנויה, ולא כאשת איש. כך הקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר: "וקדשתם היום ומחר" (שמות יט י). בא משה ליתן להם את התורה, ומצאן שעשו אותו המעשה. מה עשה? שבר את הלוחות, שנאמר: "וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם”' (תנחומא "עקב" סימן יא). הרי שחלק מהכפרה על מעשה העגל קשור לניתוק מהתורה. לכן אם התורה הייתה ניתנת בשלמות-ברצון בנ"י הגמור, הרי שלא היתה 'מודעא רבה לאורייתא', והיה חיבור שלם, וממילא לא היה יכול משה לבא ולכפר על העגל, ולכן זה ניתן בכפיה. אולם כדי להשלים את מתן תורה, למעלה הראויה של קבלה ברצון, קיבלו שוב מרצון בשושן, וגם זה היה קשור לע"ז (כעגל): 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א). הרי שמעשה פורים היה קשור לע"ז, כעין הע"ז של העגל (והיה גם משתה כעין שבעגל: “וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו), שבשניהם היתה אכילה ושתיה, ובשניהם היה עריות ["לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות' (רש"י שם). ובסעודת אחשורוש: 'אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו' וכו'. (מגילה יב,א)] ובשניהם היה גם הרג ['ושפיכות דמים' (רש"י שם), ובסעודת אחשורוש היה הריגת ושתי]) לכן בזה התקשר כעין תיקון לעגל, שמרדכי נלחם בע"ז של המן, וכן בנ"י חזרו בתשובה בפורים (אסתר ד,טז [שזה המהות של הצום למענה, ע”י תשובה לה']) וכן מודגש שלא עבדו ע"ז מרצון ('הם לא עשו אלא לפנים'. מגילה שם) שזה כרמז לעגל שנגררו אחר הערב רב ולא עשו אותו מרצון שלם. לכן בזה באה כפרה לעגל, ולכן אז נעשה השלמה למתן תורה מרצון, שהחסרון בזה (שלכן קיבלו דווקא בכפיה) היה משום העגל, ולכן עכשיו בכפרתו מקבלים את התורה ברצון. וזהו שמרדכי מרומז בשמן המשחה שקידש את המשכן, שהוא ההמשך מסיני (שהשכינה עברה אליו מסיני, וכן נאמרה בו התורה שוב) ולכן כעין קשור לקבלת התורה, שכך ע"י מעשה מרדכי בפורים כעין קיבלו את התורה שוב-מרצון. לכן הרמז לאסתר זה מהפס' של הסתרת פנים (מעבר לפשט שבפורים היה הסתר פנים גדול, שהיה הסתר פנים בגלות שהיא עצמה הסתר פנים) כרמז שלהבדיל ממתן תורה שהיה לאחר ניסי יציאת מצרים, שאז לא היה מי שיכול לכפור בה', ולכן קיבלו בכפיה - שלא יכלו להתנגד במחשבתם לקבל את התורה, בפורים היה הסתר פנים גדול, ולכן קבלתם מרצון היה בבחירה גמורה - שהרצון שלהם היה בשלמות. המן נרמז בעץ הדעת, נראה שרומז (מעבר לפשט שמרמז על העץ שנתלה בו) על ארון הברית שהיה עשוי משלוש שכבות, שאמצעיתו עץ ומסביבו זהב, נראה שרומז בזה על כיסויו של עץ הדעת, שהתורה באה לתקן את הדעת, ולכן מעלימה את עץ הדעת, וכך נשאר הזהב נקי, ללא תאות העוה"ז שבאו מעץ הדעת, כיון שהדעת נקיה וישרה לה'. כך נראה שהמן נרמז בעץ כנגד עץ הדעת, שכך הועלם ע"י מרדכי שקשור בקידוש המקדש, ולכן בו מתבטא גם הארון שמעלים את עץ הדעת שכאן זהו המן. לכן נאמר: “ואת עשרת בני המן יתלו על העץ" (אסתר ט,יג) שרומז שנתלו עשרת בניו על העץ שהכין המן, שכך בארון (שבו הסתר העץ) ישנם הלוחות עם עשרת הדברות. כן נראה שבארון היה באמצע עץ, שלא היה כולו מזהב, כרמז להבדיל מהעגל שהיה כולו זהב. כמו כן נראה שבפורים יש כרמז לחלקי הארון (שלוש שכבות), שבתחילה היה מעלת מרדכי - שמסופר עליו, וכן שסיפר על בגתן ותרש (אסתר ב), שזהו כזהב (זהב הוא יקר ולכן מרמז על המעלה הראויה, שזהו מרדכי. וכן מרדכי כ-בושם שהוא מביא הנאה כזהב. וכן התורה משולה לזהב [חגיגה טו,א] לכן רומז על מרדכי שהיה מהסנהדרין [מגילה יג,ב]), ואח"כ יש את מעלת המן (פרק ג' והלאה) שהוא מרומז בעץ, ואח"כ שוב מעלת מרדכי שזהו שוב זהב. אולי לכן יש רמזים על קשר למקדש בפורים, שבסעודת אחשרוש היו את כלי המקדש (מגילה יא,ב) ובשמות השרים מרומז על קרבנות (שם יב,ב). עוד נראה שמתן תורה נעשה כחלק מיציאת מצרים (שמתן תורה הוא הלשון הרביעי – "ולקחתי"), ולכן גם בפורים יש קשר כעין הנעשה ביציאת מצרים, שסעודת אחשורוש בשושן הייתה שבוע, כמו מכות מצרים שהיו במשך שבוע (שמו"ר ט,יב), ובסעודה זו הרגו את ושתי שזה כעונש לגוים, וזהו עונשו של נבוכדנצר (מגילה י,ב) שזה כעין שהמכות היו עונש למצרים על עבדות ישראל בגלות מצרים, וכך בסעודת אחשורוש עונש לנבוכדנצר שהגלה ושיעבד את ישראל (שלקח לעבדות). וקודם לכן עשה משתה במשך 180 יום, נראה שרומז כחצי מהזמן של מכות מצרים שהיו שנה (משנה עדיות ב,י), כנגד שמכות מצרים היו בגלוי ובפורים בנסתר, ולכן כחצי – כעין שלא בשלמות שבגלוי. עוד אפשר ע"פ הדעה שזמן מכות מצרים היו קצת יותר מששה חדשים (מהרז"ו, שמו"ר ה,יט), שכך כנגד החודשים השלמים נעשה 180 יום משתה אצל אחשורוש שזה כששה חודשים. כמו כן במשכן: 'ביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן' (רש"י שמות לא,יח). הרי שהיה כששה חודשים (ואם נחשיב גם את זמן קרבנות הנשיאים יצא כמעט מדוייק) וזהו כמעט180 יום, כנגד שפורים קשור ע"י מרדכי למשכן כמו שאמרנו קודם. נראה גם שבפורים יש רמזים כעין גלות מצרים, שבהתחלה היה את יוסף שעליו נאמר: “ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו. וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים" (בראשית מא,מב-מג), שכנגדו אצל מרדכי: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו" (אסתר ו,ח) שזהו בגד ותכשיט וסוס מלכותי, “ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם,יא) כמו שקראו לפני יוסף את מעלתו. וכן ניתן למרדכי ביציאתו מהמלך לבוש חשוב וזהב (אסתר ח,טו) [כמו שביוסף היה בגד וזהב] ומרדכי נעשה חשוב במלכות, כמו יוסף, שיוסף היה משנה למלך (שלכן ניתן לו “מרכבת המשנה") וכך גם מרדכי היה חשוב, שנחשב 'משנה למלך אחשורוש' (מגילה טז,ב). ובשניהם ניתנה להם טבעת המלך (בראשית מא,מב. אסתר ח,ב). ובשניהם יש קשר לשינה שהביאה להם נתינת מעלה, אצל יוסף זה חלום פרעה שבזה נעשה למשנה למלך, ואצל מרדכי זה נדודי השינה של אחשורוש, שבעקבות זה הורכב עם בגדי מלכות והוכרז לפניו... ונראה שזה אף התחבר אח"כ כשנודע לאחשורוש מיהו מרדכי לאסתר, שזכר את הנעשה (שהרי נעשה לילה קודם למשתה השני של אסתר, שבו התוודעה לאחשורוש מי היא ומה מרדכי בשבילה) ולכן סמך עליו (שהרי מרדכי הצילו ע"י שהזהירו מניסיון ההתנקשות בו) ולכן עשהו משנה למלך. נראה שכמו שביציאת מצרים קודם הייתה מלחמת עמלק ואח"כ מתן תורה, כך גם כאן קודם היתה מלחמה בעמלק, שזה הריגת המן ובניו (ולתרגום כל ההרוגים הם מעמלק) ואח"כ קבלו את התורה מרצון (שהפס' “קימו וקבלו היהודים” נאמר לאחר שנלחמו בפורים). ובני המן עשרה, כרמז לדברות, שעמלק הוא מול התגלות ה' (שלכן נשבע ה' שאין שמו שלם עד שימחה שם עמלק מהעולם [רש"י. שמות יז,טז]) ולכן בעקבות הריגת בני המן, נעשה גילוי לשם ה', ולכן זה התבטא בקבלת התורה מרצון, שכל התורה (תריג מצות) רמוזה בעשרת הדברות (רש”י. שמות כד,יב), וכל התורה היא גילוי רצון ה' בעולם, וכולה שמות ה'. ולכן נראה שיש קשר בין הריגת עשרת בני המן לקבלת התורה מרצון בפורים.