לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

את בית המקדש כל בית ישראל בונים ביחד - הפטרה לכל המנהגים: מלכים-א ה' (כ"ו - ו' י"ג) וַה' נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם.

רקע להפטרה וקשרה לפרשתנו[1]

אנו עוסקים באחד הפרקים החשובים בתולדות עם ישראל, ראשית בנייתו של בית המקדש שעיני דורות ציפו לראותו, ומדוד המלך נמנעה בנייתו עפ"י צווי ה' (מלכים-א ח' י"ח-י"ט) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ. רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי. הסיבה לכך היא - וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־ה' לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי (דברי הימים-א כ"ב ח'). ועתה משנחרב הבית, מצפים ישראל לבנין השלישי והאחרון שיבב"א. ובפרשתנו עניינה הוא בניית המשכן, וכבר אמרו חז"ל (עירובין ב' ע"א) מקדש דאיקרי משכן, ומשכן דאיקרי מקדש. באור גדליהו לרב גדליהו הלוי שארר זצ"ל (ארה"ב) מועדים (פרשת שקלים אות ג') כתב: חודש אדר יש בו סגולה מיוחדת לבנין ביהמ"ק, כאשר איתא בספרים שכמו משנכנס אב ממעטין בשמחה, מטעם שהיה אז חורבן ביהמ"ק, כן בחודש אדר הרבוי שמחה בחודש הזה הוא כי אז זמן לבנין ביהמ"ק. ובספר 'מה שהיה הוא שיהיה' לרב אליהו וולף שליט"א, המשיך עפ"י דבריו אלו שהביא כי בחודש אדר הקריאות בתורה הן מעניין בניית המשכן, ובפרשתנו שפותחת זאת, גם ההפטרה עוסקת בבנין המקדש, ומכאן השמחה הגדולה בחודש זה. ומוסיף המלקט, שכל הקריאות הן כעין הכנה של 'שלשים יום קודם לרגל, דורשים בהלכות החג', ובראש חודש ניסן נחנך המשכן כידוע, א"כ כל הקריאות של הפרשיות וההפטרות הן הכנה לשמחה זו.

ה' יתברך רמז לשלמה שיבקש חכמה

וַה' נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑ו...את משמעות הכתוב כאשר דבר לו, מבאר רבינו יוסף חיים זלה"ה בספרו ברכת חיים על ההפטרות וזלה"ק: ...[תחילה מביא דברי המדרש (תנחומא חוקת ו', ילקוט שמעוני מלכים קע"ג): רבי יצחק פתח: כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז) אמרתי אחכמה כתיב כאן (מלכים א ה) ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב וגו'. א"ר יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: משל למלך שהיה לו אוהב והיה המלך אוהבו יותר מדאי, אמר ליה המלך שאל ממני כל מה שתרצה ואני נותן לך. והיה אותו אוהב חכם גדול, אמר אם אשאל שיעשה אותי דוכוס הוא עולה בידי, אם אשאל שיעשה אותי אפרכוס עולה בידי, אלא הריני שואל דבר שכל הגדולות טפילות לה. מיד השיב ואמר למלך, הואיל ואמרת לי שאשאל לפניך, שואל אני ממך שתשיאני בתך. אמר ליה המלך חייך בכך אני רוצה, הרי בתי בתוך ביתך. [הנמשל] כך בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא לשלמה, שאל מה אתן לך. אמר שלמה מה אשאל, אם אשאל כסף וזהב הוא שעולה בידי, אם אשאל את המלכות הוא שעולה בידי, אלא הריני שואל דבר שכל הדברים טפלין לו, מיד אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע איני מבקש ממך אלא חכמה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך, יפה שאלת ששאלת חכמה, שכל הדברים טפלין לה, עכ"ל חז"ל]. מבאר רבינו יוסף חיים: והנה אם נשכיל בדבר, נמצא בהנמשל שהקב"ה הטיב חסדו עם שלמה המלך ע"ה, יותר מחסד המלך עם האהוב הנזכר במשל. והוא כי ה' יתברך בעת שאמר לשלמה - שאל, נתן הדבר בפיו שיהיה מבין מתוך דבריו, לשאול לו החכמה. והוא כי ידוע סוד חכמה הוא כח מה [זהר ויקרא ל"ד ע"א] ושלמה המלך ע"ה נפשו נרגשה ברמז הזה, והוציא מפיו שאלת החכמה. ועל זה שפיר מסיים המדרש [שאל מה אתן לך] ושאל החכמה. ולזה אמר וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו, דייקא, כלומר השאלה הזאת של החכמה, הקב"ה דבר לו שישאל אותה, באומרו אליו, שאל מה אתן לך, ששם דבר בפיו לשאול החכמה שהיא כח מה. עכ"ל רבינו יוסף חיים זיע"א. 

משמעות השמיר בבנין ביהמ"ק

וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶֽבֶן־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כָּל־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ. מבאר הרד"ק: כמו שהסיעו אותן מן ההר ושם היו פוסלין אותן [במדות] גזית, אבל משהביאו האבנים לבית, לא היו פוסלים מהם דבר, אלא היו בונים אותן שלמות כמו שהביאו אותן מן ההר. ויש מרבותינו זכרונם לברכה שאמרו [סוטה מ"ח ע"ב] כי אף בהר לא היו פוסלין אותן בשום כלי ברזל אלא בתולע אחת הנקרא שמיר וכשהיו נותנין אותו על גבי אבנים, מתפתחות לפניו. ואמרו והשמיר כמין שעורה הוא, והיו נותנין אותו לתוך קנה של עופרת מלא מוכין ומלא סובין, ואם היה נותנו אפילו על ההר, היה בוקעו, ובו היה שלמה חולק אבני כל בית המקדש [ע"כ עפ"י הגמרא]. ומי הביאו לשלמה, הנשר הביאו לו מגן עדן, שנאמר [מלכים-א ה' י"ג] וידבר על הבהמה ועל העוף. מה דיבר לעוף? שאל לו היכן השמיר קבוע, והלך הנשר והביאו לו מגן עדן [שוחר טוב תהלים ע"ח ד"ה ישלח בהם ערוב, מובא בילק"ש בפרקנו רמז קפ"ב]. וזה אחד מן הדברים שהשליט הקדוש ברוך הוא הרך בקשה, ובו פסל משה אבני האפוד של משכן, ובו פסל את הלוחות הראשונות ולוחות האחרונות. וזה מדרך הקבלה היה אצלם מימי משה רבינו, ואין להרהר אחריו. עכ"ל הרד"ק.

המשנה באבות (ה' ו') עשרה דברים דברים נבראו בע"ש בין השמשות...השמיר...האברבנאל בפירושו לאבות מבאר שהשמיר היה כעין תקון מדה כנגד מדה, לנחש שהביא החטא בעולם, והוא אחד מהשרצים, וזלה"ק: היה זה כנגד הנחש אשר החטיא את אדם וחוה והסירם מעל ה', שכנגדו יברא בשרצים השמיר שהוא תולעת חזק, שבו חקק משה את אבני האפוד, ושלמה את אבני המקדש. והיה השרץ ההוא כלי עוזר ומסייע את ישראל לזכותם ולעבוד את ה'... עכ"ל. (עוד בענין השמיר בגיטין ס"ח ע"א). ובברכת אבות לרבינו יוסף חיים פירש ע"ד המוסר וזלה"ק: השמיר רב כוחו לשבר אבן החזק, אפילו בלתי שיגע בו ורק מעבירים אותו לפני האבן, וכמו שאמר חז"ל [סוטה שם] שמראים להם את השמיר, והם נבקעים. והנה מזה יקח האדם מוסר השכל להתגבר על היצה"ר ולשבר כוחו, ולא יאמר הלא אנכי בשר ודם והיצה"ר קשה כאבן, איכה אוכל עליו?! הלא ילמוד ק"ו מזה השמיר שהוא קטן הכמות ובשר רך בתכלית, וכ"כ [וכל כך] יש לו כח חזק לשבר האבן בראיה בעלמא, וא"כ כ"ש וכ"ש [כל שכן וכל שכן] האדם שיוכל הוא לשבר כח היצה"ר ולהכניעו אם ירצה, ע"י הכח שיש לו מן התורה והמצוות אשר יעשה, וא"כ בזה ממילא יתעוררו הכל, בזה אפשר להיות הדור האחרון הזה דור שכולו זכאי שנהיה ראוים אז לגאולה. עכ"ל רבינו יוסף חיים זלה"ה.

הגמרא בסוטה (הנ"ל מ"ח ע"ב) מביאה מחלוקת האם השתמשו בברזל לחתוך האבנים לביהמ"ק באחד משלבי ההכנה או כלל לא. דעת רבי יהודה שכלל לא השתמשו בברזל, ואפילו חציבתה ממקומה נעשה ע"י תולעת השמיר. רבי נחמיה סבר עפ"י דיוק בפסוקים מהפטרתנו ('כל אלה אבנים...מגוררות במגרה', היינו משור שהוא מברזל) שהתקנת האבנים וסתותן נעשה ע"י ברזל מחוץ לביהמ"ק, אך בביהמ"ק עצמו כלל לא השתמשו בברזל. אומר רבי, נראין דברי רבי יהודה באבנים לביהמ"ק לא השתמשו כלל בברזל, אך לבניית ביתו של שלמה נראים דברי רבי נחמיה.  בספר מנחת סוטה לרבי אברהם אבן מוסא זלה"ה (מגדולי חכמי מרוקו מלפני כשלש מאות שנה. חבור מקיף וכולל לכל מסכת סוטה, יצא לראשונה מכתי"ק ע"י אהבת שלום ירושלים תשנ"ט) לאחר שמקשה הן על שיטת רבי יהודה והן על שיטת רבי נחמיה מפשט הכתובים, מנסה ליישב שלשת הכתובי"ם כאחד ואלו דבריו הקדושים: האנשים האלה שלמים הם, שלשה המה ר' יהודה ורבי נחמיה ורבי, כולם כאחד נועצו לב יחדיו לאמור, כי צריך קצת דמוי לבנין ביהמ"ק עם ביתו, מדחזינן דבנו אותם זה אחר זה, וגם מדכתיב 'ואת ביתו בנה שלמה' בוא"ו, שמע מינה שקולים הם. [עיקרי דבריו] לרבי יהודה שצריך לישב ענין שימוש במגירה, הכוונה שהוציאו את האבנים מן ההר בברזל, ולאחר מכן לא השתמשו כלל בברזל. רבי נחמיה הסובר שלאחר הוצאת האבנים מן ההר גם השתמשו בברזל, דייק זאת מהנאמר 'אבנים מגוררות' משמע שאחר שהיו אבנים [שהוצאו מההר] היו מגוררות, כלומר נעשה עבודן בברזל. וכדי שיהיו שני הבתים שווים [ביהמ"ק ובית שלמה] פירוש דקרא 'אבן שְׁלֵמָה מסע' ר"ל כמו שהסיעו אותה ממקום שהיו מסתתין אותה, דהיינו בחוץ ושוב בפנים, לא נשמע כלי ברזל. אבל רבי מפרש הכתובים ככתבן דקרא, אבן שלמה – אבני המקדש. אבנים מגוררות – אבני ביתו. כדי שיהיה דימוי קצת בין הבתים אמר שנראים דברי רבי נחמיה באבני ביתו, כלומר כמו אבני המקדש משעה שנסעו מההר לא עלה ברזל, גם אבני ביתו משנסתתו בחוץ, לא עלה עליהם ברזל. 'ואע"ג דלא דמו ממש, מ"מ דמו קצת' ומסיים דבריו: כנ"ל [כך נראה לומר] בעת ובעונה הזאת, עד יחונן ה' צבאות ויערה עלינו רוח ממרום.  עכ"ל הרב אברהם אבן מוסא זלה"ה.

תפלות ישראל היו נדרשות לבנין ביהמ"ק

הטעם שהתעכב בניית ביהמ"ק שנים הרבה, מבאר הבאר משה האדמו"ר מאוז'רוב, הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל (ספר מלכים בפרקנו) עפ"י התפארת שלמה (פרשת ראה) כי השראת השכינה בבהמ"ק נעשה ע"י התפלות ורצונות טובים של ישראל שימשיכו ויורידו אורות עליונים, ורק אז מלאו התפלות והרצונות של ישראל להיותם ראוים לבניית הבית.

עכוב מנין שנים (ת"פ) מבאר עפ"י פנימיות, ומבסס דבריו על דברי החיד"א בחומת אנך בפרקנו אפשר לתת טעם למספר זה, דאז היתה 'סיהרא באשלמותא' ונכנעה פלונית [כנוי לאחד מכוחות הטומאה, שלא להזכירה בשמה] שמנין השנים [ששוה לגימטריה של שמה] הכניע אותה תחת הקדושה.

הפניה לביאור עומק הכתוב

עוד מן הענין להביא עפ"י דברי הרב משה דוד וואלי (תלמיד הרמח"ל) בפירושו למלכים [בכעשרים השנים האחרונות, יצאו עשרות כרכים מפירושו לתורה נביאים וכתובים וחבורים נוספים, שהיו טמונים בכת"י, ע"י הרב יוסף ספינר שליט"א ירושלים. חבורים אלו שרשיהם נטועים על פלגי מעיינות מים חיים נסתרים], בפרקנו על הכתוב וַיִּבֶן֩ עַל־קִ֨יר הַבַּ֤יִת יצוע יָצִ֙יעַ֙ סָבִ֔יב אֶת־קִיר֤וֹת הַבַּ֙יִת֙ סָבִ֔יב לַֽהֵיכָ֖ל וְלַדְּבִ֑יר וַיַּ֥עַשׂ צְלָע֖וֹת סָבִֽיב. כי יציע יצוע כתיב, והוא מלשון 'יצועי אביו' וכבר אמרו רז"ל שנקרא 'יציע' ונקרא 'תא' ונקרא 'צלע'. [מכאן מפרש עפ"י דמוי לקשר בין איש ואשתו, דבר הרווח בתורת פנים, עיי"ש בדבריו הקדושים].