כבר בגמרא שאלו: "ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף יב עמוד ב), וכך הם העלו את הבעיה: מדוע מרדכי סיכן את העם והרגיז את המן בכוונה. 

לאחר שהמן עלה לגדולה הוא הופיע בשער העיר והודיע שרק נכבדי העיר בשער המלך חייבים לכרוע ולהשתחוות לו "כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג ב). כל הנכבדים כרעו והשתחוו, אולם מרדכי סרב להעניק להמן כבוד אלים או מלכים.

המלך לא הודיע ברבים או שלח את סריסיו להודיע את גדולתו של המן. המלך לא פרסם פתשגן חתום בטבעת המלך. לפי דברי המן, המלך ציווה "לוֹ" ביחיד ואישית. כאשר אדם אומר דבר, בשם אדם אחר, דבריו הם דבר שמועה ואינם מתקבלים כהוכחה לאמיתותם, במשפט. סביר שלמרדכי היו מרגלים בארמון והוא לא שמע שהמן זכה בכבוד מלכים.[1] מרדכי סרב להעניק כבוד להמן, ולהפתעתנו המן לא עשה דבר. מכאן הבין מרדכי שהמן אינו יכול להתלונן למלך על חוסר הכבוד של מרדכי, כי המלך לא אישר לו כבוד שכזה.[2]

אין איסור ביהדות להשתחוות לשליט, הנה אברהם השתחווה למלאכים ולאנשי חת, אחי יוסף השתחוו לשליט מצרי, ומשה השתחווה לכהן מדיין. הרמב"ם פסק שאסור לסרב להשתחוות לשליט כי אסור להתאבד. העובדה שאדם מכריז על עצמו כאלוהים או לובש סמלים אינה הופכת אותו לאלוהים ולעבודה זרה.

בהמשך אנו רואים שהמן שינה את פקודות המלך ולכן המלך תלה אותו (אסתר ז ה).[3] ייתכן שגם כאן המן ביקש: "אם על המלך טוב, כדי להקל את עומס העבודה על המלך, עבדי המלך בשער המלך יקראו בפני [את מכתביהם ובקשותיהם]."[4], המלך אישר, והמן הודיע לנכבדי המלך שהמלך פקד שהם יכרעו בפניו. ייתכן שלפני שהם השתחוו הם קראו בקול מילת כבוד, כשם שנאמר על יוסף משנה למלך: "ויקראו לפניו: אברך".

אולם, אפילו אם המלך לא הוציא פקודה כזו, מדוע מרדכי סיכן את העם, ואפילו לאחר שהוא התמנה למשנה למלך הוא חיכה כשבעים יום לפני שפקודת-ההגנה פורסמה (אסתר ח ט)?

למרדכי היתה מטרה להציל את העם מהתבוללות כשם שקרה לעשרת השבטים. מרדכי החליט לא לחכות לעזרת אלוהים, הן אלוהים לא עזר לעשרת השבטים. מרדכי לקח את תפקידו של אלוהים לנהל את המאבק, ומינה את אסתר לתפקידו של משה. ולכן, כשם שאלוהים גרם שבני ישראל יהיו עבדים במצרים, יזכו בנצחון גדול, ילמדו לחגוג חג חדש, וקיבלו את התורה, כך עשה מרדכי, והסרוב לכרוע הביא לנו: סכנה, ישועה, יצר את חג פורים, והיהודים קיבלו עליהם את התורה.