נכון שהמלך אהב לתת יין לאורחיו, ונהג לשתות עם אנשיו (אסתר א י, אסתר ג טו).

אולם, בשנת שתים עשרה למלכותו, לאחר שהוא לא סבל מבעיות כבד משתיה מופרזת, המלך הוזמן למשתה בחדר המלכה. סביר שאסתר הגישה לו יין במשתה. היה סביר, שאם הוא שתיין, הוא ישתה בצורה מופרזת, ישתכר ואז ישוב לחדרו, ישן כנוח (בראשית ט כא) או כלוט (בראשית יט לג) או כיעקב (בראשית כט כג), או כאחיו של יוסף (בראשית מג לד). ולהפתעתנו הוא דווקא סובל מנדודי שינה (אסתר ו א), מבקש שיקריאו לו (אסתר ו א), מנהל שיחה צלולה עם משרתיו (אסתר ו ג), שואל את המן שאלה יפה ביותר (אסתר ו ו) והמן מקיים את דבריו במלואם ולא מעיז להתחכם (אסתר ו יא). המלך לא סבל מכאבי ראש לאחר שכרות.