'כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל, שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון' (יר' מגילה א,א). בפשטות הכוונה שכיון שא"י הייתה חרבה אז זה לא מכובד להראות את חורבנה של הארץ, ולכן תקנו שהמוקפות חומה יהיו מימות יהושע, שכך מרמז על חוזקה של א"י. אולם נראה שיש בזה יותר עומק, כל הסיפור של פורים החל בסעודת אחשוורוש, ולכן כך מתחילה המגילה. סעודת אחשוורוש הייתה על כך שבנ"י לא נגאלו (מגילה יא,ב), לכן שורש המקרה של פורים הוא בעקבות חטא זה (אסת"ר ז,יג), לכן מובן שדרשו: '"לעשות כרצון איש ואיש" אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי", המן "איש צר ואויב"' (מגילה יב,א) שישר בסעודה כבר יש כעין מתח בין מרדכי להמן שלכן צריך להדגיש לעשות כרצונם, והוא יתפרץ בהמשך סיפור המגילה. כל תחילת סיפור המגילה: "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו. בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום. ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך" וגו' (אסתר א,ב-ה) כעין זועק את כאבה של א"י, אחשוורוש יושב על כסא מלכותו בשושן, ושמחים במשתה ומראה את כבודו וגדולתו, לעומת מצב א"י החרבה, שיושבת בעצב וחורבן. בשושן שמחים במשתה "בחצר גנת ביתן המלך", ואילו המקדש (שהוא בית וחצר שבמקדש) שוממים. לכן דרשו על זמן שלוש למלכותו, שחישב שעברו שבעים שנה ולא נגאלו: '...הא שבעים. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' (מגילה יא,ב), שכל המשתה הזה מראה את חורבנה ושוממותה של א"י, שכביכול כל העושר והכבוד בטל ועבר לשושן, ולכן השתמש עם כבודה של א"י שפסגתה המקדש, כדי לפאר את שלטונו, ובדגש על חורבן המקדש. לכן גם המקרה עם ושתי היה בשבת: '"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין" אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת, היינו דכתיב "אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" כשם שעשתה כך נגזר עליה' (שם יב,ב). כל ההתגלגלות נעשה בשבת, מעבר למקרה הפרטי של ושתי שנעשה לה בשבת בשל מעשיה, נראה שיש בזה גם קשר לכל מקרה פורים, שהרי בעקבות זה התגלגל הכול. לכן נראה שזה מרמז לא"י, בארץ יש קדושה מיוחדת שחלה בגשמי, מה שאינו בכל מקום אחר בעולם (ולכן פירותיה קדושים, ויש ישוב הארץ בגשמי). זהו כעין שבעקבות שתייתם רואים את ההבדל בין קודש לחול, בין בנ"י שמעלים תשבחות לה', לבין הגויים שמגלים תיפלות ערוה. כמו שא"י היא מגלה קודש לעומת סתם מקום גשמי אחר שהגשמיות מדרדרת. בכלל מקרה פורים היה בזמן גלות בבל, שהיא הייתה כעונש לשמיטה: '"אז תרצה הארץ את שבתותיה" - אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי הוא. ואתם לא עשיתם כן. עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי, שנאמר (ויקרא כו, לד-לה) "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה... כל ימי השמה תשבות"' (ספרא [סימן מב]. ויקרא כו,לד). הרי שבהקשר לשבת הארץ (שמיטה) כשחטאו בהנאה על אי גאולתם (כעין שטוב להם בעונש על השמיטה), זה מזכיר את עניין השבת, ולכן החל בהקשר לשבת (בראשית) שמרמזת על שבת הארץ. לכן יש דגש על חשיבות א"י, ולכן כשתיקנו את פורים התחשבו במעלת א"י, להראות את מעלתה, שזהו שורש לנס פורים, ההיפך מחטאם בסעודה כביזוי לארץ, שלכן נעשתה הסכנה מהמן. לכן מרמזים על ערי חומה של א"י, להראות את מעלת א"י בבניינה, אבל גם לומר שזהו יסוד ההגנה של בנ"י, שרק בא"י יכולים להיות מוגנים. נראה שזה קשור גם לכוח א"י במלחמה בעמלק, שלכן כשיושבים טוב בא"י (שאין אויבים) אז חל עלינו לצאת לילחם בעמלק: "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה,יט). לכן המן שהוא מכוח עמלק, הוא בא מכוח חורבן הארץ. לכן אמרו על אסתר: 'אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (איוב לו, ז) "לא יגרע מצדיק עיניו"? בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר' וכו' (מגילה יג,ב). שאסתר קשורה למלכות שאול [לכן היא הסתירה את מוצאה, כמו ש(רחל הסתירה את נתינת לאה, ו)שאול הסתיר את דבר מלכותו] שהיה המלך הראשון בארץ, כך שהיא מבטאת את מעלת א"י שזה עם מלכות (כנגד מה שאחשוורוש הראה את מעלת מלכותו מול חורבן א"י). לכן מודגש על המן "האגגי" (אסתר ג,א) להדגיש את הקשר לשאול (שלא הרג את אגג [גם בעקבות כך ירד מהמלכות, כך שכעין כאן מרמז על חורבן המלכות שבא"י. וכן כאן כעין אסתר באה להשלים את מעשה שאול שלא הרג את אגג, שהיא תהרוג את המן ומשפ' ואלפי עמלקים]). בכלל אם בנ"י היו בארץ, אז לא היה קורה כל מקרה פורים, כיון המן לא היה כועס על מרדכי שלא השתחווה לו, כי לא היה שם. לכן כל מקרה פורים קשור לאי הימצאותם של בנ"י בארץ. לכן קישרו את זמן פורים לא"י. נראה גם שקבעו כנגד א"י מימי יהושע (שלכאורה יכלו לקבוע גם זמן אחר שהרי היו ערי חומה במשך מאות שנים, כך שיכלו לדוגמה לקבוע מדוד וכדו'), כדי לרמז על החובה שלנו לעלות וליישב את א"י, ולכן ערי חומה מימות יהושע, שעלו וכבשו את הארץ. ובנוסף, נראה שיש כאן רמז למעלת המגילה, כיון שישנם דעות שהמגילה היא ממשה שקיבל בסיני (ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן הסמיכו את פורים ע"פ הזמן של יהושע, לומר שיסודו נעוץ כבר מזמן משה ויהושע. וכמו שמשה קיבל תורה מסיני, אבל שלמותה כראוי זה בא"י, ומשה מאוד רצה להיכנס לארץ, כך גם הסמיכו את פורים שקרה בחו"ל כתלוי ע"פ ערי חומה שבא"י כרצון למעלת ויישוב א"י.