על זמן כתיבת מגילת אסתר ישנם כמה דעות בחז"ל (ראה בהרחבה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כשהדעה התמוה היא של היר' (מגילה א,ה): 'רב ור' חנינה ור' יונתן ובר קפרא ור' יהושע בן לוי אמרו: המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה'. וכן מובא ברות רבה (ד,ה): 'רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן וּבַר קַפָּרָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ: הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֵין נֶאֶמְרָה מִפִּי בֵּית דִּין, מִסִּינַי נֶאֶמְרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה'. וכן בזוהר (“כי תשא" קצא,ב): 'דהכי תנינן, דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא. ואפילו מגילת אסתר, דכתיב (אסתר ט') "וקבל היהודים” וקבלו היהודים מבעי ליה, מאי וקבל? אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי'. שיטה זו תמוה ביותר, מה קשור בין סיפור המגילה למשה? וכך מביא מרן הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א: 'וכי מה למשה רבנו בהר סיני לתככי החצר של מלכי פרס ומדי? כדי להסביר שיטה תמוהה זו יש לומר, שאין כוונתה לקבוע שכל המסופר במגילת אסתר נאמר למשה מסיני, אלא ששני ערכי היסוד של האמונה היהודית הגלומים במגילת אסתר ניתנו למשה מסיני. הערך הראשון - האמונה בהשגחה העליונה הפועלת בתוך הטבע ומגינה על עם ישראל... הערך השני שעלינו ללמוד ממגילת אסתר הוא שלא להאמין בחיי הגלות' וכו'. אולי ניתן לומר עוד, שהכוונה שעוד בסיני ניתן קשר לפורים, זה משום המובא בגמ': '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). הרי שכל הנעשה בפורים הגיע בסופו לידי קבלת תורה מרצון, שבזה משלימים את מתן תורה. לכן כבר בסיני נאמר על המעשה בהמשך שיהיה וישלים את מתן תורה כראוי. לכן הלימוד הוא מ"קימו וקבלו היהודים" שזה דומה ל"וקבל היהודים" (אסתר ט,כג) שמזה למדו בזוהר שניתן מסיני. לכן מובן שיש קרי וכתיב בפס' כז: 'קימו וקבל [וקבלו] היהודים", שקוראים כראוי "וקבלו", אולם בכתיב נכתב "וקבל" מעין "וקבל" של פס' כג, לחבר בניהם, שניתן בסיני כהשלמה לחסרון שהיה בסיני. אולי אפשר גם לומר שכלל המגילה מדברת על מחיית עמלק שלכן בהתחלה דחו את מגילת אסתר: 'שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים" שלישים ולא רבעים' וכו' (מגילה ז,א). ממילא י"ל שהקשר הוא בין מתן תורה למחיית עמלק. בפשטות נראה שעמלק ימחה לעתיד לבא כחלק מתיקון העולם בשלמות, זהו כמעמד הר סיני שהיה לתיקון העולם. שבמתן תורה היו צריכים להגיע לדרגת שלמות [אלא שחטאו בעגל] (ע"ז ה,א), לכן מתן תורה קשור עם מחיית עמלק. ונראה יותר מזה, עמלק הגיע בשל ביטול תורה: 'אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין "רְפִידִם" אֶלָּא רִפְיוֹן יָדַיִם. לְפִי שֶׁרִפּוּ יִשְׂרָאֵל יְדֵיהֶם מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא שׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם. לְפִי שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל רִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה' וכו' (מכילתא, מסכתא דעמלק, א). נראה שזה במיוחד בעמלק, כיון שהוא שיא הטומאה של עשיו, שלעשיו נאמר: "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כז,מ) '"והיה כאשר תריד" - לשון צער כמו "אריד בשיחי". כלומר: כשיעברו ישראל על התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עלו וגו'' (רש"י). לכן בריחוק מהתורה כוח עשיו מתגבר וזה מתגלה בשיאו דרך עמלק. לכן כשרפו מדברי תורה, זהו כעין שחטאו ולכן אז כוח עשיו התגבר (שאז מודגש “ועל חרבך תחיה” גם נגד יעקב, שנלחם בישראל). במיוחד בביטול תורה יש קשר לכוח החטאים, כיון שהתורה מכריע את יצה"ר מלהחטיא (קידושין ל,ב), לכן ביטול תורה מדגיש מאוד את הקשר לחטא, וממילא מעלה את כוח עשיו. ויותר מזה, נאמר: 'דבר אחר: "הקול קול יעקב" אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): "וילונו כל העדה, ויבא עמלק”. ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים "ידי עשו”, אין ידי עשו שולטות' (ב"ר סה,כ). הרי שמובא שת"ת עומד כנגד כוחו של עשיו. לכן כשרפו מתלמוד תורה כוח עשיו עלה ע"י גילוי של כוח עמלק. לכן כוח התורה (לימוד וקיום המצוות) מודגש ע"י מחיית עמלק, שכוחו הוא ההיפך מזה, לכן במתן תורה היה קשר למחיית עמלק. לכן במלחמת עמלק נאמר "אמחה" (שמות יד,יז) ופעם "תמחה" (דברים כה,יט), שפעם זה ציווי עלינו למחות ("תמחה”) ופעם ה' אומר שהוא ימחה (“אמחה"), ואיך זה מסתדר? מביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המועדים' 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל') שלושה הסברים על כך בחז”ל, כשאחד מהם (מדרש חפץ) הוא, שכשיש לנו כוח אז אנו מוחים את עמלק, אבל כשאין לנו כוח אז ה' ימחה, שהכוונה היא שה' ימחה לעתיד לבא. והקשה מרן הגאון שזה תמוה כיון שמשמע מהפס' בשמות שיצווה את יהושע לעשות זאת, והרי לפי הפירוש הזה "אמחה" הוא לעתיד לבא ע"י ה', ועוד מקשה, שקודם היה צריך להביא את הציווי שנעשה אנחנו, ורק אח"כ לומר שאם לא נוכל אז ה' יעשה (לא כמו שמופיע שבשמות שזה הראשון נאמר על מקרה שאיננו יכולים). אולי ע"פ דברנו אפשר להסביר שאמנם מצד האמת היה ראוי לומר לנו למחות בהתחלה, אלא שבכוונה הובא כאן שה' ימחה לעתיד, כדי לקשר למתן תורה, לומר שהשלמות שלעתיד שקשור במחיית עמלק, קשור למתן תורה. בנוסף נראה שעמלק קשור עם מיעוט שם ה' בעולם: '"כי יד על כס י'ה” - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם, ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם' וכו' (רש"י. שמות יז,טז). לכן מחיית עמלק קשורה בהשלמת שם ה' בעולם. לעומת זאת, התורה כולה היא שמות ה'. לכן מובן שהתורה היא ההיפך מעמלק, לכן כבר בסיני נאמר על מגילת אסתר, שבה יהיה מחיית עמלק גדולה (בפרט ע"פ הנאמר בתרגום ראשון לאסתר, שכל ההרוגים במעשה פורים היו עמלקים, ראה בהרחבה ב'מועדי ישראל' - 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) ותוכנה המרכזי הוא מחיית עמלק (כמו שמובא במגילה ז,א), כיון שזה שייך להופעה וגילוי של שם ה' בעולם, שמובא ע"י התורה. לכן במתן תורה לעולם יש חיבור למעשה פורים. נראה שלכן נאמר "ויכתב מרדכי את הדברים האלה" וגו' (אסתר ט,כ) שמשמע שאסתר לא קשורה לזה, ואילו בשנה השנית נאמר: “ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית" (שם, כט). שזה לכאורה לא מובן למה כאן הייתה שותפה (ואף הובאה ראשונה, לפני מרדכי) וכאן לא? אלא שאולי אפשר שזה היה בכוונה, שבפעם הראשונה זה נעשה רק ע"י מרדכי, כעין שהוא העיקר ולא אסתר, כיון שהוא היה מהסנהדרין ('מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה'. מגילה יג,ב) לכן הוא קשור לכוח התורה, ולכן הוא זה שבא לחבר את מגילת אסתר לשורש שניתן מסיני כיון שהוא קשור למחיית עמלק ע"י התורה (ז"א בו מתגלה כוח התורה שקשור למחיית עמלק, ומתברר שיש קשר בין מתן תורה למגילה, ולכן עכשיו הוא מפרט בסיפור של פורים את העניין הזה שניתן עוד בסיני). לכאורה כיון שעמלק קשור בביטול תורה, אז מה היה כאן במקרה של פורים עניין של ביטול תורה? הרי לא מצאנו שום קשר לביטול תורה? אלא שמצאנו שהסיבה של הצרה בפורים היתה סעודתו של אחשורוש: 'אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ? אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ' וכו' (אסת"ר ז,יג). הרי שמובא שבחטאם בסעודת אחשורוש היה בזה משום כעין מרד באמונה בקב"ה, וממילא זהו כעין מרידה בתורה. אולם נראה יותר מזה, שזה לא רק עצם החטא בסעודה, אלא יש קשר גם לצלם נבוכדנצר: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?... מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א) אלא שאם כך אז מדוע רק עכשיו זה עלה? רש"י מביא את שני הטעמים: '"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י אסתר ד,א). כך שנראה שסעודת אחשורוש הזכירה את צלם נבוכדנצר, ומדוע? אלא נראה שסעודת אחשורוש הייתה על כך שבנ"י לא יגאלו (מגילה יא,ב) והרי 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב), לכן שמחתם בסעודה קשור עם כעין ע"ז, ולכן זה הזכיר והעלה את חטאם בצלם נבוכדנצר. לפי זה ניתן גם לומר שזה מחשיב כעין ביטול תורה, כיון שעל הגלות נאמר: 'כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה' (חגיגה ה,ב). לכן כאשר שמחו בסעודת אחשורוש על שלא נגאלים, ונשארים בחו"ל, יש בזה משום הדגשה של ביטול תורה. לכן מיד כוח עמלק מופיע, וזהו שמיד הופיע המן העמלקי ורצה להשמיד את ישראל. לכן גם בעקבות נס פורים קיבלו את התורה מרצון (שבת פח,א), כיון שעניין  מחיית עמלק קשור לכוח התורה, ולכן יחד עם מחיית עמלק נעשה גילוי חזק לקשר לתורה.