מאי חנוכה דתנו רבנן ^יבכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה[1]

כולנו מכירים את נס פך השמן. אנחנו מציינים אותו בחנוכה, הבית יוסף הקשה עליו ונבנו עליו תילי תילים של חידושים. אבל בעיון קל, מה כל כך מרשים בנס הזה? הרי בית המקדש היה מקום מלא בניסים:

עשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם: [2]

ביחס לעשרת הניסים שמוזכרים במשנה שקרו כל יום בבית המקדש, נס פך השמן לא כזה מרשים. מישהו מכיר את החג שחוגגים על נצחון אש המערכה את הגשם?! ובכל זאת על נס פח השמן קבעו חג לשמונה ימים כל שנה. הדבר דורש בירור.

השפת אמת[3] מלמד אותנו כלל חשוב במועדים:

חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב ויש נגד זה גם כן רגלים מתורה שבע"פ, והם אורות המקבלים כדמיון אור  הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי נשאר  מכל יו"ט רשימה (רושם) בכנסת ישראל ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות, ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח  מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

כנגד שלשת הרגלים דאורייתא, ישנם שלשה רגלים דרבנן שמקבלים את כוחם מהרגל דאורייתא המקביל אליהם. חנוכה מקביל לחג הסוכות, פורים מקביל לשבועות, וכנגד לפסח עוד עתיד להיות מועד נוסף.

הקשר בין שבועות לפורים פשוט: לאחר קבלת התורה הר כגיגית בשבועות, אזי "הדר קבלוה בימי אחשוורוש".

הקשר בין חנוכה לסוכות גם הוא נראה לנו פשוט: לשני החגים שמונה ימים, שיטת בית שמאי בהדלקת נרות חנוכה היא כנגד פרי החג (קרבן מוסף של סוכות)[4] ועוד.

כמובן שהשפת אמת מכווין לכך שהקשר בין החגים אינו חיצוני בלבד אלא מהותי פנימי. ננסה לברר את המהות דרך אחד מדיני חנוכה.

השולחן ערוך בדיני חנוכה[5] כותב:

מניחו למעלה משלושה טפחים. ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא, אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא.

מקבילה הלכתית לפסול מעל עשרים אמה ניתן למצוא בדיני סוכה[6]:

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה:

שואלת הגמרא:

מנא הני מילי? (שמעל עשרים אמה הסוכה פסולה) ומביאה שלש אפשרויות:

אמר רבה דאמר קרא (ויקרא כג, מג) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא

רבי זירא אמר מהכא (ישעיהו ד, ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות א"ל אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה א"ל התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה

ורבא אמר מהכא (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו שבעת ימים ואמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע

ישנן שלש דעות למה סוכה מעל עשרים אמה פסולה:

1.       רבה: מעל עשרים אמה אדם בכלל לא יודע שהוא יושב בסוכה.

2.       רבי זירא: מעל עשרים אמה לא יושבים בצל הסכך – עיקרו של הסוכה – אלא בצל הדפנות, והמצווה היא לשבת בסוכה.

3.       רבא: מבנה שהוא מעל עשרים אמה הוא בהגדרה נחשב מבנה קבע וסוכה אמורה להיות מבנה ארעי.

לאור התפיסה של השפת אמת והחיבור בין סוכות וחנוכה, וודאי שאין הכוונה רק שהם דומים טכנית, אלא שיש חיבור מהותי בין שני החגים. כשאנחנו רואים את הדעות בגמרא לגבי גובה הסוכה, ראוי להבין איך פרטי ההלכה מחוברים גם הם במהות לסוכות.

כדי להבין את החיבור המהותי בין חנוכה וסוכות, ננסה להבין מה הנס עצמו בחנוכה.

כאמור, נס פך השמן אינו יוצא דופן ב"מדד הנסים" של בית המקדש. מה אם כן כל כך ייחודי בו שאנו חוגגים את חנוכה בעקבותיו?

אולי ייתכן לומר כי קביעת החג לא קשורה רק להדלקת המנורה במקדש אלא יותר לסייפא של הברייתא: לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה

השוני המהותי בין עשרת הניסים הקבועים במקדש ונס פך השמן הוא הפרספקטיבה. בעשרת הנסים הקבועים נראה שיש נס לצורך עכשווי וכך גם היחס אליהם. עכשיו צריך להשתחוות? מעולה. משתחווים רווחים. מבשלים פה בשר? אין בעיה. אין זבובים. אבל תפיסת הנס לא חרגה מהמקום והזמן בו הנסים התרחשו.

ובחנוכה?

כשאנחנו מבינים שהמאבק הוא לא רק על עצם הדלקת המנורה, אלא על לב ליבה של הנשמה היהודית, נשאלת השאלה – האם הנס הזה מחזיק מעמד? האם הנצחון הפיזי ובעיקר הרוחני על היוונים יהיה קיים גם בעוד שנה. עד שנה אחרי זה עוד נס "רגיל" של בית המקדש. אחרי שנה, כשאפשר לראות את הפרספקטיבה והמשמעות של הנס הזה – זה כבר מצריך הלל והודאה.[7]

הדבר דומה מאד לחיוב בחג הסוכות: " למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". בסוכות ישנו עניין בידיעה לדורות על עצם הישיבה בסוכה ומהותה. הגמרא בסוכות מנסה במהות לברר כיצד לדורות אנחנו יודעים שאבותינו ישבו בסוכה.

אז מה עכשיו? איך משמרים בחנוכה את הנס הזה? איך מוודאים שבמשך הדורות מבינים במה מדובר, מבינים שהנס הוא לא עצם ההדלקה אלא ההשפעה "לשנה אחרת"?

רבה אומר: מוודאים שיש פרסום הנס. אדם חייב להדליק את הנר במקום שיראו אותו ושלטא ביה עיניה.

רבי זירא אומר: אל תתנתק מהאור! כמו שבסוכה אתה חייב לשבת בסכך, עיקרו של הסוכה ולא בצל של הדפנות, כך גם בחנוכה, אתה חייב להיות מחובר לנרות. אתה עכשיו, אלפיים שנה אחרי נס חנוכה, חייב לוודא שהנרות האלה לא רחוקים ממך. הם קשורים אליך באמת בפועל. אם הנרות מעל עשרים אמה – הם עוד נס של בית המקדש שלא מחייב בכלל ציון.

רבא אומר: הנס לא יכול להיות קבע. למה? כי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע - אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.[8]..מאי קבע?...רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר[9]

מבאר הרב זצ"ל בעין איה: כי צריך שהשכל יתפשט בפעולותיו יותר מן ההרגש, עד שיהי' יכול לחדש בה דבר מצד השכל הברור, מלבד ההרגשה הפנימית, ואז יצרף עם המחודש השכלי את ההרגשה הטובה הפנימית הטבעית, להתפלל ברגשי קדש.

כלומר, אומר לנו רבא: חנוכה זה המקום בו השכל מוסיף לנו על הרגש. לא צריך להתפעם בלבד מהנס של פך השמן. צריך להבין בשכל למה זה טוב. מה הצורך ולאן זה מביא אותנו. כל שנה לחדש דבר בחנוכה. להבין את הרלוונטיות של החג לימינו אנו ולהכניס את האור לתוך מסגרת החיים שלנו.

וכך בחנוכה, מכוונים אותנו חז"ל לחיות את ההארה של "ידעו דורותיכם" מסוכות גם בחנוכה, לוודא ש"לשנה אחרת קבעום" וללמוד שהארות העבר הן אלו שמאירות את חיינו אנו היום בפועל ואנחנו עובדים קשה לחדש בה דבר בשכל, לא רק להתפעם מנס, אלא להחיות אותו, לחיות אותו ולהיות מחוברים אליו, תוך עשרים אמה, בימים ההם בזמן הזה.