'חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק השלושה רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב, ויש נגד זה גם כן רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים, כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה, כידוע, כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי, נשאר מכל יו"ט רשימה בכנסת ישראל, ובכוח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות. ופורים מחג השבועות' וכו' (שפת אמת, חנוכה, תרמ"א). ראה הסבר רחב לזה ב'לזמן הזה' - 'חנוכה וסוכות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. נראה שחנוכה קשור לסוכות, ולכן כמו שסוכות זה זמן שכנגד המדבר, שבו התורה חלה בנו – נספגה בנו (תנחומא "בשלח" סימן א) כך גם חנוכה הוא זמן של גילוי תורה בכל פרטי החיים. לכן מדליקים בו נרות חנוכה להאיר לעולם, כעין אור התורה ("תורה אור") שמאיר בכל מקום. נראה שכיון שחנוכה ופורים באים מכח הרושם שנקלט בכנסת ישראל, לכן בהם מתגלה הדבקות בתורה על ידנו. לכן בפורים 'הדור קבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח,א), ואף חנוכה נקבע על המרד כנגד היוונים שרצו להשכיח את התורה. כמו שפורים הוא השלמה לשבועות – למתן תורה כראוי, כך גם חנוכה הוא השלמה למתן תורה. לכן מדגישים חז"ל שהיוונים אמרו 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד), כרמז לחטא העגל (שור), והחשמונאים יצאו לבטל זאת, וממילא גם תיקנו בזה גם את חטא העגל. לכן זה קשור לסוכות, כתיקון לדור המדבר שחטאו בעגל, שהחשמונאים באו לטהר את הקודש מע"ז שהיוונים טימאו, כנגד תיקון לעגל - לע"ז שחטאו, שבעקבות כך נעשה פגם במתן תורה, ולכן צריך ביהמק"ד להשראת שכינה בתוכנו [שיש לנו קשר לחטא, שאיננו כמלאכים] (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). כך שתיקון המקדש מע"ז הריהו כעין תיקון לחטא העגל. לכן סוכות סמוך ליוה"כ שקשור לתיקון העגל, וקשור לקבלת התורה לעולם המעשי (תענית ל,ב) [לא רק כמתן תורה, שניתן לירידה לעולם, אלא ירידת התורה לעולם ממש, לקיומו בעולם כעין סוכות שזה חל במציאות לפרטיו]. לכן זה נעשה דווקא מול יוון, כיון שליון יש קשר לתורה: 'וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" דבריו של יפת יהיו באהלי שם' (מגילה ט,ב). לכן דווקא אצלם בא לידי ביטוי הבירור מהקשר לטומאת העמים שבאים להחטיאנו ('ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות'. ברכות יז,א) כדי לטהר ולהיות קשורים לתורה בשלמות הטהרה, ודרך זה גם להשפיע לכל העולם (כעין דברי יפת באהלי שם, שמתחברים לתורה). לכן נראה שכמו שביוה"כ יש סיום הדין, כך גם בסוכות (הו”ר), וכך גם בחנוכה (ששואב כוח מסוכות), שכולם קשורים לתיקון העולם ע"י גילויה והארתה של התורה בעולם. בשם היהודי הקדוש מובא שנס חנוכה נעשה ע"י שם "ונקה לא ינקה", שהוא אמנם שם הקשור עם דין, אלא שמורידים את האותיות ק' ו-נ', ונשאר שם הויה שהוא רחמים (“ונקה לא ינקה"), ומוסיף שזהו 'רבי אומר: אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו' (אבות ד,כ) שאל תתייחס לפעמיים ק,נ, שיש כאן, ונשאר שם הויה, וזהו שאומרים בפיוט: 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים', שהנס נעשה ע"י מה שנשאר בלי האותיות ק,נ,ק,נ. נראה שאולי אפשר להוסיף ע"פ דברנו שזהו גם המשך דברי רבי באבות: 'יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפלו חדש אין בו'. כביכול הגילוי של הכפרה לחוטא ('מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים'. שבועות לט,א) שעכשיו חוזר בתשובה, חל ע"י התשובה שה' ברא קודם בריאת העולם (שם,ב). לכן הקנקן החדש הוא מלא ישן, האדם שהוא הכלי כעין הקנקן הוא עכשיו חוזר בתשובה (החדש) אבל זה כבר מלא ישן, קשור לתשובה שנבראה מראש. [ויש כאלו הנראים כצדיקים, כישנים, אבל אין בהם אפילו חדש, שעדיין יש בהם קשר לחטא ואינם שבים עכשיו בתשובה]. כך נראה שגם בחנוכה שנעשה נס בשם זה, קשור לי"ג מדות הרחמים לכפרה, שה' לימד את משה מראש (ראה סנהדרין קיא,א), שזה היה חשוב על מנת לכפר על העגל. לכן נראה שחנוכה קשור לכפרה על העגל, כמו שמתגלה בשם זה, וזהו כמו שאמרנו. בנוסף, מובא בשם היהודי הקדוש שהאתון רמזה לבלעם שבנ"י עולים שלוש פעמים בשנה לרגל ('רמזה לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה'. תנחומא “בלק" סימן ט) שלכן לא יכול לפגוע בבנ"י, כיון שבלעם ניסה לפגוע ע"י קשר לעגל (יב"ע במדבר כד,א), ולכן אמרה לו שהעגל היה שש שעות (שטעו ביום, והחלו לחטוא בע"ז מהבוקר עד שעה שישית, שבה משה בא) ובשלושת הרגלים יש 15 יום, שהם 360 שעות, ולכן זה בטל בששים. ממילא הרגלים קשורים לתיקון העגל, ולכן חנוכה (ופורים) שמקבל כוח מהרגלים, קשור אף הוא לתיקון לעגל, ולכן סוכות שהוא האחרון לחגים, יש בו כפרה וסיום דין, וכן בחנוכה. אולי אפשר שחנוכה הוא המשך של סוכות, כיון שסוכות ע"פ הרוקח זה כנגד הסוכות שנעשו בכניסה לארץ, כך שזה כנגד הלחימה לכיבוש א"י, וחנוכה הוא כהמשכו, הלחימה לשחרור הארץ חזרה לידנו מהכובשים מאתנו (כך שדומים, ששניהם לחימה על הארץ, וחנוכה הוא כעין המשך).