גדולי ישראל מתארים בצורות שונות את מהות המאבק התרבותי עם יוון, נתמקד בשניים מהם: המהר"ל והראי"ה קוק.

המהר"ל מגדיר אותו כמאבק בין החכמה, השכל האנושי, לבין התורה האלוקית. היוונים טענו שאין למעלה מהשכל האנושי. העימות הוא בין הפילוסופיה היוונית הדוגלת באוטונומיה המלאה של השכל האנושי, לבין התורה שבאה ממקור אלוקי ומנחה את השכל האנושי. לעומת זאת, הראי"ה קוק זצ"ל ממקד את העימות בסגנון החיים - אורח החיים היווני מול אורח החיים היהודי. העימות הוא בין המתירנוּת, הפריצות והחומרנות היוונית, לבין קדושה והטהרה הישראלית.

המהר"ל והראי"ה קוק מתארים שני רבדים: המהר"ל מתאר את העימות שהתחולל ברובד העליון, ברמת האליטות ואנשי הרוח, ברמה האידיאולוגית. ואילו הראי"ה קוק מתאר את העימות ברובד התחתון, ברמת החיים, ברמת תרבות ההמונים.

גם כיום, העימות מול התרבות המערבית נערך בשני רבדים, רובד אידיאולוגי-ערכי, ורובד של תרבות המונים:

תרבות ההמונים כוללת את כל הקלקולים המוכרים: חומרנות, מתירנות, תרבות הבידור והבילויים, פורנוגרפיה, אלכוהול וכיו"ב.

לעומת זאת, הרובד האידיאולוגי כולל את ערכי הדמוקרטיה המערבית הליברלית, סובלנות, זכויות הפרט, מודרניזם ופוסט-מודרניזם... הפתיחות, הסובלנות הקיצונית, והצבת זכויות הפרט והחופש כערכים עליונים, שאינם מאפשרים התמודדות אמיתית עם תחלואי התרבות הנמוכה. זכויות הפרט מונעות כל התערבות באורח החיים החברתיים, ומנציחות את כל הנגעים המוסריים החברתיים (לדוגמה: בשם זכויות הפרט, ברירת המחדל באינטרנט היא גישה חופשית לתכנים פורנוגרפיים, ולא להפך. בהזדמנות זו נמליץ להורים להתקשר לחברת הפלאפון ולבקש מהם לחסום למנוי פלאפון של ילדיהם את כל האתרים הפורנוגרפיים, הם חייבים לעשות זאת ע"פ חוק!). בשם חופש הפרט רשאי כל אזרח לחיות בצורה מסואבת ולהכריז "אל תתערבו לי בחיים".

חכמת יוון ההלניסטית איימה להביא עמה חושך גדול לעולם. חכמת האדם כשהיא מנותקת ומנוכרת ממקורה האלוה-י, מביאה את האנושות להכיר את העולם והאדם רק מצידו החיצוני, הגלוי והפיזי.

היוונים יכלו לטמא את רוב השמנים, אבל יש "פח קטן" בחותמו של כהן גדול, שאין מגע יד זר שולטת - שם בתוך הנשמה הישראלית מונח ראשית האור. "בימים הם ובזמן הזה" גם לנו נכונות התמודדויות עם תרבות שמרצדת על פתחינו, שובה את עינינו לראות את העולם דרך מסכים מוארים וחשוכים. אשרי מי שזוכה למצוא את ה"פח הקטן" הטהור המונח גנוז בחותם פנימיותינו. בחנוכה אנחנו לא חוגגים את האור אלא את יכולתנו להאיר. בזוהר הקדוש נאמר: "לית נהורא אלא ההוא דנפק מגו חשוכא" (אין אור אלא זה היוצא מתוך החושך). איננו בורחים מפני החושך אל האור, אדרבא באנו חושך להאיר ולעמוד באומץ על נפשנו ולצאת, גם כנגד רבים, ולהאיר את תרבות החול שמתנכרת אל קדושת החיים - "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י).

הרב שלמה אבינר

הרב יוסי שטרן, מהאתר "ישיבת ההסדר עכו" www.yakko.co.il