בס"ד

שתי עצות לישוב הדעת

ישנן סיבות רבות מדוע הבהירות נעדרת מהאדם ופיזור וערפל אופפים אותו. אך הסיבה העיקרית היא מפני שאינו יודע שבזה, בבהירות המחשבה, בזה הכל תלוי.כשיש בהירות והשקפה נכונה, אז העולם, עולמו הפנימי של האדם וכל הליכותיו, הם בדרךישרה, מוארת ובהירה. כך אמרו חז"ל (נדרים מא.) "דדא ביה כולא ביה"(ופירש רש"י, מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום). נפרש על פי דרכנושמדובר בבהירות המחשבה על מה חובתו בעולמו. כאשר יודע אדם בבהירות מה תפקידו ומהיעודו, יש בו הכל.

אלא שלא בכל הימים ישנה בהירות. לא תמיד דרכו בהירה לו, לא תמיד אמונתו מאירה ועזה. האדם יודע וחש בעצמו מתי יש בהירות ומתי אין, מתי נוספת לו בהירות על בהירותו ומתי הוא נתון בשגרת החיים שלעיתים מבלבלת ומאפילה על מחשבה בהירה. מה עושים בימים של חושך, בהם הוא כהולך באפילה ללא פנס המאיר נאמנה?

באמת, הספרים הקדושים מלאים בעצות ורעיונות לימים כגון אלו. נזכיר שתיים מהן:

ראשית, כשאדם מחפש ומצפה שתהיה לו בהירות במחשבתו, זה בעצמו דבר גדול, כי הדרך אל בהירות האמונה והמחשבה מתחילה בעצם הביקוש והחיפוש. כמאמר צדיקים על הפסוק "פיתחו לי שערי צדק... זה השער לה'", מהו השער? עצםהבקשה  הגדולה "פיתחו לי". זוהי המעלה של להיות מבקש ה' (אפשר לומר שדבר זה, הבקשה והחיפוש של בהירות האמונה בימיהאפלה, הוא תיקון לחטא העגל שבסופו נאמר "והיה כל מבקש ה' יצא אל מחוץ למחנה". חטא העגל היה נפילה בדיוק בנקודה זו. כשיש אי בהירות באמונה ובהמשךהדרך, הם חתרו למצוא פתרון עכשווי במקום להכיר בכך שזהו מצב חושך, מצב שבו העבודה היא ביקוש, לבקש בו את ה' ולהיות מוכן שהתשובות לא יגיעו כאן ועכשיו).

שנית יש לדעת, שכמו שישדרך לעבוד את ולהתקרב אליו בזמני בהירות הדעת, כך יש דרך של התקרבות לה' בעתהחשכות וחוסר הבהירות. כך כותב ה"נתיבות שלום" (חלק א, נתיבי דעת פרק ו, ג) בשם רבו, ה"בית אברהם", דברים נפלאים:

""ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (שמות כ), היינו שגם דרך מצב כזה (של ערפל, שהוא שיא החשכות, עיין ברש"י שם) אפשר להגיע לאלוקות יתברך. בעת חשכות והסתר פנים, אות היא שיעודו ותפקידו בשעה זוהוא לעבוד את ה' יתברך דוקא מתוך חשכות, ובשום אופן אחר לא יוכל למלא את יעודו עתה...".