"כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּחִינַת מַלְכוּת וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינוֹת מַלְכוּת יֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בְּיוֹתֵר וְכֵן יֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הָעוֹלָם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ... וּבְחִינוֹת הַמַּלְכוּת הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד הִיא בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא. בְּאִתְגַּלְיָא, הַיְנוּ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים בְּאִתְגַּלְיָא... וּבְאִתְכַּסְיָא הוּא כִּי גַּם יֵשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא דְּהַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם כָּל זֶה בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים כִּי נִשְׁמָתָם הֵם תַּחְתָּיו".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, נו, א)

כתב רבי נחמן שבכל אחד מישראל יש בחינת מלכות, שבה הוא המושל והשולט. בחינת המלכות הזאת משתנה מאדם לאדם. יש אדם ששולט רק בביתו, יש מי ששולט על אנשים אחרים ויש מי ששולט על עיר או על כמה מדינות בעולם.

מידת המלכות יכולה להתבטא בשתי דרכים: בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא (בנגלה ובנסתר). בנגלה פירושו, כאשר האדם שולט בפועל על אנשים אחרים ומורה להם מה לעשות, ואילו בנסתר פירושו שהאדם משפיע בכוח נשמתו ואישיותו על אותם אנשים, גם אם כלפי חוץ לא נראה שהוא שולט עליהם.

אחת מהדרכים להשפיע על האנשים במלכות בְאִתְכַּסְיָא (מלכות נסתרת) היא – הדוגמא אישית, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי חינוך הילדים.

סיפור עם עתיק יומין מספר על מוכר כובעים  שעבר ביער והתנמנם מתחת לאחד העצים. כשהתעורר גילה שכל כובעיו  נעלמו. מלבד כובעו שלו בלבד. על ענפי העצים שסביבו הריעו בקול גדול קופים חבושי כובעים. מוכר הכובעים נופף באגרופיו והקופים חזרו אחריו, הוא רקע ברגליו והקופים אחריו, הוא איים בזעקות והקופים ניסו לחקות את קולו. ואז מרוב זעם ותסכול הוא השליך לקרקע את כובעו, הקופים חזרו אחריו והשליכו לרגליו את כל הכובעים...

אמר פעם מחנך גדול להורים: "ילדים מעולם לא הצטיינו בקשב להוריהם... אבל אף פעם לא הפסיקו לחקות אותם. הם מוכרחים, כי אין להם דגמי חיקוי אחרים קרובים יותר".

רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע אמר: שכדי להיות מחנך טוב אין צורך להרבות במילים. העיקר היא הדוגמא האישית. כשילד רואה את אביו מתנהג כיאות והולך בדרכי המוסר והמידות הטובות, אין לך חינוך טוב מזה.

מתוך האתר: "ערכים" - http://www.arachim.org

מהספר: "שולחן השבת עם רבי נחמן" – משה רט, אליהו טייב