במשנה ברכות (א,א), במקום לומר 'מצאת הכוכבים', אומרת המשנה 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן': 'מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' וכו'. מדוע המשנה שינתה? את זה שואלת הגמ': 'אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים?'. ועונה: 'מלתא אגב אורחיה קמ"ל, כהנים אימת קא אכלי בתרומה? משעת צאת הכוכבים, והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא' וכו' (ברכות ב,א). אמנם הגמ' מתרצת שבאה המשנה ללמדנו זמן אכילת תרומה, אולם לכאורה אין זה מספיק, כיון שאם רק היו רוצים לברר דיני תרומה, היה ראוי להביא זאת במסכת תרומות? לכן צריך להוסיף עוד סיבה מדוע הובא כאן (בנוסף לדברי הגמ', שמביאה שיש כאן עניין גדול, שלכן ראוי לומר זאת, אבל עדיין צריך להסביר למה דווקא כאן). בפרוש קהתי הובאו כמה הסברים נוספים: 1. הכהנים היו דוגמה לעם, ולכן ראוי לומר שיקבעו ע"פ מעשיהם. 2. כיון שלא מצאנו זמן צאת הכוכבים בתורה, חוץ מתרומה, לכן ראוי לתלות בתרומה. 3. ק"ש של ערבית היא ראשית מצוות היום החדש, לכן קישרו לתרומה שנקראת "ראשית". 4. הכהנים מזדרזים לאכול את התרומה, כדי לבטא את חזרתם לקדושתם, לכן רמזו שכך גם בק"ש יש להזדרז לקרוא ק"ש. נראה אולי שאפשר להוסיף שהמשנה בכוונה אמרה את אכילת הכהנים, כיון שאדם שעומד מהצד היה יכול לתמוה על זמן ק"ש, ולחשוב שאי אפשר שזמן ק"ש הוא בזמן צאת הכוכבים. כיון שהכהנים נכנסים אז לאכול, והרי ע"פ הדין אסור לאכול לפני ק"ש. לכן יבואו לחשוב שזמן ק"ש זה לפני זמן זה, ולכן הכהנים קראו קודם, ועכשיו הלכו לאכול. בפרט ע"פ היר' שאומר שהיו מתפללים לפני הזמן, וקראו אז ק"ש, ואת דין ק"ש היו משלימים אח"כ (רש"י ברכות ב,א. ד"ה 'עד סוף' [אמנם תוס' חולק על דברי רש”י אלו]). ממילא יכלו לחשוב שזמן צאת הכוכבים אינו זמן ק"ש (אלא לפניו או לאחריו). לכן באה המשנה ואמרה שזהו זמן ק"ש (ומה שהכהנים אוכלים אז, הזכירו זה לזה לקרוא אח"כ ולכן היה מותר להם לאכול, או שקראו לפני תחילת אכילתם). עוד נראה, שהתרומה מזכירה קבלת עול מלכות שמים. כיון שבתרומה אנו נותנים משלנו לה' (שנותנים בציווי ה' לכהנים שהם מופרשים לעבודת ה'), ורק אח"כ מותר לנו לאכול מזה. כך שבזה אנו מכריזים שהכל של ה' (ולכן קודם נותנים לה', כיון שהכל שלו [והוא נתן לנו]), ולכן יש בזה כעין קבלת עול מלכות שמים. לכן ראוי לקשר בין אכילת התרומה לקבלת מלכות שמים בק"ש (ולכן לומדים במשנה על זמן שניהם). עוד נראה שמרמז על כך שכמו שתרומה דאורייתא דווקא כשרוב בנ"י בא"י (אמנם זה מחלוקת, אבל רוב הפוסקים כך סוברים, וכך אנו פוסקים כיום להלכה), כך גם מלכות שמים שלמה בעולם זה דווקא כשבנ"י בא"י. כיון שכשבנ"י בחו"ל יש חילול השם (ראה ב'קמעא קמעא' פרק ח'. למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן יש דמיון בין קבלת עול מלכות שמים בק"ש (שבא לקדש שם שמים בעולם) לתרומה. (וכן יש בק"ש גם קבלת עול מצוות, והרי עיקר קיום התורה זה דווקא בא"י [ספרי "עקב" מג]). כמו כן בדומה, נראה שזה בא לרמז שכמו שהתרומה ניתנת לכהנים, כיון שהם מופרשים מבנ"י וצרכי העולם - לה', ויעודם הוא ללמד את בנ"י תורה ולעבוד במקדש. כך גם קבלת מלכות שמים אמיתית היא דווקא ע"י חיבור עם התורה. לכן ק"ש זה קבלת מלכות שמים ע"י פס' (תורה), ויעודו של כל זה הוא להפוך את העולם להיות כולו קדוש לעבודת ה', כעין עבודת המקדש. לכן מקשרים בין ק"ש לאכילת התרומה ע"י הכהנים. אולי אפשר לומר שאילו היו אומרים 'צאת הכוכבים' זה היה מביא לבלבול אצל הרבה אנשים, מתי זה בדיוק צאת הכוכבים, כיון שיש כמה גדלי כוכבים, ולא תמיד מזהים מיהו הבינוני. לכן אמרו שיסתכלו ע"פ הכהנים, כיון שהם בקיאים בזה, בשל לימודם, וגם יותר נזהרים בשל מעלת התרומה, ולכן לא יבואו לידי טעות (ואם יש להם ספק, הם היו דוחים קצת ליותר מאוחר, לצאת מידי ספק). אולי אפילו בדר"כ אע"פ שמצד הדין מותרים עם צאת הכוכבים, היו מחכים מעט, וזהו כמו שאנו פוסקים שיש לראות שלושה כוכבים קטנים, כדי שלא לטעות. שכך המשנה בעצם באה לומר שהדין הוא מצאת הכוכבים, אבל ראוי להמתין עוד קצת. אולי אפשר בפשטות, שכיון שהיו שהביאו זמנים קצת שונים, ע"פ מעשי בני אדם: 'משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות', 'משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן' (זה קודם בין השמשות), 'משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב' (ברכות ב,ב). לכן גם התנא שלנו אמר בסגנון שע"פ מעשי בני אדם (ואמנם יכל לומר צה"כ שהוא זמן ברור, וגם ישנה דעה 'משעה שקדש היום בער"ש', שזה ע"פ היום, אולם בכ"ז כיון שבכך גם הביא את דין זמן אכילת תרומה [כגמ'], לכן הביא אף הוא ע”פ מעשי אדם).