"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו" (בראשית כח,יב). '"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה", תנא, כמה רחבו של סולם? שמונת אלפים פרסאות, דכתיב (בראשית כח, יב) "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". עולים שנים, ויורדים שנים, וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה. וכתיב ביה במלאך (דניאל י, ו) "וגויתו כתרשיש", וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו' (חולין צא,ב). מה העניין לומר שהסולם הוא שמונת אלפים פרסאות? נראה שעניין המלאכים שעולים ויורדים, מרמז על קידוש העולם. לכן ממשיכה הגמ': 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה, מיד (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו" אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו. (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו' מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו'. שתי דרשות אלו מבטאות עניני קדושה בעולם, שהמלאכים זיהו את יעקב כדמות שבמרכבה, כדמות האדם, כפרש"י: 'בדיוקנו של מעלה - פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב'. גם הקיפול של א"י, מבטא את קשרנו לא"י, שבה אנו מתקנים את העולם, שא"י היא עיקר מקום התורה ומצוות (ספרי "עקב" מג). ושני אלו יש בהם עניין של ארבע, במרכבה יש ארבע פרצופים, וכן במקומו של יעקב יש עניין של ארבע אמות, שהוא מקומו של אדם, שלכן שאלו מה החידוש שהארץ שתחתיו היא שלו ('מאי רבותיה - ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו'. רש"י), וענו שכל הארץ התקפלה שם (שזה גם ארבע צדדי הארץ שהתקפלו תחת ארבע אמותיו). לכן נראה שארבעת המלאכים מרמזים על ארבע אלו, שבאים לרמז על עניין הקדושה בעולם. לכן גם קודם הובא: 'כתיב (בראשית כח, יא) "ויקח מאבני המקום" וכתיב "ויקח את האבן"? אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת: עלי יניח צדיק זה ראשו. תנא: וכולן נבלעו באחד', שזה מדגיש את מעלתו של יעקב הצדיק על העולם, שגורם שינוי בעולם, שכך גם פועל לשינוי העולם, מהסתר הקדושה בעולם, לגילוי שכינה בעולם, שלעתיד יהיה בשלמות, שכל העולם יתקדש. (ובפרט ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר ב'תורת המקרא' "ויצא", שאיחוד האבנים הוצרך בשביל עבודת יוה"כ, שיוכלו להשתמש באבן שבקה"ק... ראה שם. יוה"כ מסמל אותנו כקדושים – כמלאכים, והשטן לא מקטרג בו, כך שרומז כעין לעתיד לבא שכל העולם יתקדש). נראה ששני הדברים – דמות יעקב וכיבוש א"י, קשורים יחד, שמובא ברבנו בחיי שארבעת הדגלים במדבר היו כנגד ארבעת הכרובים במרכבה (רבנו בחיי, במדבר ב,ב. "איש על דגלו"). הדגלים מכוונים כנגד חלקי המחנה שקשור לכיבוש הארץ, שלכן זה נאמר בהקשר לצבא, והם מרמזים על פרצופי המרכבה, כך שקשור בעניין ארבע, בין דמות יעקב (אחד מהארבעה פרצופים) לכיבוש הארץ (שלכן התקפלה תחתיו). ממילא מדובר כאן על עניין תיקון העולם על ידנו, לגלות את שכינת ה' בעולם. לכן נראה שמצד אחד יש כאן רמז לנו, לבנ"י הנקראים מולים (משנה נדרים ג,יא) שהמילה זהו אות הברית ביננו לה', בו אנו מזוהים תמיד כשייכים לה', ולכן גם מראה תמיד שאנו קשורים לתיקון העולם. נראה שזהו: 'רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז). דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא, לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג)' (שם). שבמילה מרומז שלמותנו בתורה ומצוות (שלכן אע"פ שקיים אברהם מצוות, לא נקרא שלם עד שמל) וקשר לבריאת העולם, שנברא בזכותה, שהכוונה שהעולם נברא בכדי שנתקנו, שזה קשור למילה (שקשור לשלמות תורה ומצוות). לכן דרשו על גודל הסולם שהיה שמונת אלפים, רמז לשמונת ימי מילה, שהמלאכים ראו ביעקב את הדמות שבמרכבה, שנמצאת בעולם כדי לקדשו ולהפכו למקום בית ה'. וכן להפוך את העולם שנברא בשבעה ימים, להיות קדוש, מעל הטבע החומרי, ולכן זהו שמונה. וזה בא בזוגות (אלפיים פרסאות למלאך, שני כיוונים לתזוזה [עולים/יורדים], שני מלאכים עולים ושנים יורדים), רמז לקשר בין מעלה (שמים) ומטה (ארץ). עוד נראה שאפשר שרומז לגמ': 'אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר (הושע ו, ב) "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו"... תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' וכו' (סנהדרין צז,א). יוצא מזה לפי שיטת אביי, שהעולם הוא שמונת אלפים שנה, ומתחלק ע"פ אלפיים לכל חלק. זה דומה לשמונת אלפים של הסולם, כשזה מחולק לארבעה מלאכים כשלכל אחד גודל של אלפיים. אולי אפשר שארבעת המלאכים רומזים על יציאתו לחו"ל (שהרי זהו ההחלפה בין מלאכי א"י לחו"ל [רש"י בפס']) שבזה הוא מבטל ממנו את זכות הארץ: 'א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א). שזה מקדושת א"י, ולכן במלאכים יחד יוצא גודל הסולם שמונה אלפים, רומז למספר שמונה שהוא מעל הטבע, שא"י קדושה כמעל הטבע. לכן מהפסוקים כאן גם נרמז על השבת: 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו', לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' (שבת קיח,א-ב). שמזה נשמע (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א [ב'לטועמיה חיים', מאמר 'שבת וא”י') שא"י היא מעל הטבע, שלכן דרשו מהנאמר על הארץ, שניתן נחלה בלא מיצרים. לא"י יש קשר לעניין שבת, לכן נראה שהמלאכים כל אחד הוא אלפיים פרסאות, שרומז במספר אלפיים לתחום שבת שהוא אלפיים אמה.