הפטרת לך לך

(ישעיהו מ' כ"ז-ל"א, מ"אא'-ט"ז)

'פגישת' אברהם ויעקב בהפטרה

הפטרה זו של הפרשה בה נפגשנו לראשונה עם אברהם אבינו, ראשית התחוללות יצירת האומה הישראלית הנושאת שם ה' בעולם. ובהפטרה הפותחת פוגשים אנו בתחילתה את יעקב (בפסוק הנ"ל) ובהמשך אברהם אבינו מוזכר בעצמו. (שם מ"א ח') וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי. ובדרשת חז"ל (בבא בתרא ט"ו ע"א) אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם, כתיב הכא [תהלים פ"ט א'] איתן האזרחי, וכתיב התם [ישעיהו שם ב'] מי העיר ממזרח צדק. ניתן אולי לומר כי בדברי הנביא אשר  'הפגיש' את אברהם ויעקב. על הפסוק (ישעיהו כ"ט כ"ב) לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ. דרשו חז"ל (בראשית רבה תולדות ס"ג ב') אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמוד ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב הה"ד (ישעיהו שם) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה את אברהם...(עכ"ל המדרש). אחד ההסברים ל'מדרש פליאה' זה, כי ביעקב הוא הנבחר שבאבות, שכל בניו ממשיכים את גילוי אמונת שם ה' בעולם, בו באה ליד התכלית מטרתו ויעודו של אברהם אבינו. לכן בהפטרה זו הראשונה, מוזכרים שניהם יחדיו. אם שגיתי אתי תלין משוגתי [עפ"י איוב י"ט ד'], וה' הטוב יכפר בעד [עפ"י דברי הימים-ב' ל' י"ח].

יסודות אמונה הנלמדים מההפטרה

לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵה' וּמֵאֱלֹקי מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר. הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹקי עוֹלָ֤ם׀ ה' בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽו (שם מ' כ"ז כ"ח).

במדרש (דברים רבה ראה) הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה? כך שנו חכמים, אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם, למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות. אמר רבי חייא בר גמדא לפי שכתוב (משלי ג' י"א) מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעש את התוכחות קוצין קוצין[1] אלא אחד קורא את כולן. המגיד מדובנא (ר' יעקב קראנץ) בספרו על ההפטרות כוכב מיעקב מבאר וזלה"ק: והפליאה נשגבה, מה ראו ז"ל [חז"ל] לעקור את הכתוב מההוראה הפשוטה, לדרוש מילת 'תקוץ' - 'קוצים קוצים'?! והנראה בהבנת המאמר עם מה שנזכיר עוד מאמרם (ברכות פרק ט' משנה ה', בגמרא נ"ד ע"א) חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, וביארו בגמרא [שם ס' ע"ב] לקבלינהו בשמחה. והנה...בהפטרת שמות בביאור הכתוב [ישעיהו כ"ז ו'] הבאים ישרש יעקב, כי יש אשר הקב"ה ישפיע לנו טוב ע"י סיבות ואמצעים הנראות למראית עין איש, לרעות רבות וצרות דרך קוצים ודרדרים, יוליכנו אל כר נרחב להשביענו טוב וחסד, והרעות והפגעים הם עצמם הסיבות והעילות אל הטוב המעולה והברכה הנשגבה הצומחת אחריהן, ורק הקב"ה, הוא היודע טיב פעולתם מטרתם ותכליתם, ע"כ חייבו אותנו חכמינו ז"ל לברך על הרעה כעל הטובה...רק אנחנו קצרי עין מלראות את הטוב בעת הרעה...ומעתה יזהירו דברי המדרש...אל תקוץ בתוכחתו אל תמאס בתוכחתו...הם באו...להביננו עילת המיאוס בתוכחות והצומח מסיבתו...אל תעש את התוכחות קוצים קוצים...[אלא] ירף וינח ידו מלגמור הבנין הטוב וישארו הפעולות הראשיות קוצים קוצים, וכמו שפירש המתנות כהונה [מדרש רבה שם] חתיכות מקוצצים. ועל דרך זה הצרות שקרו ליעקב מיוסף, שמעון ובנימין וכל פרטי הענינים שעברו עליו, כולם היו רק הכנה והזמנה להוציא ע"י זה אל הפועל הגאולה והפדות, ומהזרע הזה היה צמיחת קרן הטוב המעולה...וזהו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וכו' הלא אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ...כלומר מה שקרה אותך אינם ענינים תכליתיים מה שאין עוד אחריהם מאומה, כי אם אמצעיים וראשית מעשיו להכין לך ולזרעך הטובות העתידות, וזהו – אין חקר לתבונתו. עכ"ל המגיד מדובנא.

רבינו יוסף חיים בפירושו להפטרות ברכת חיים צועד בדרך דומה, אך מוסיף דיוק בשימוש בכנויי ה' בפסוק של 'אלקיםק וה' – שם הרחמים, ואלו מקצת מדבריו: הכתוב הזה מדבר על זמן היות ישראל בגלות...וצרות רבות באים עליהם, שאז תקצר רוחם מרוב צרות ואורך הגלות, על כן יחשבו ששם הוי"ה שהוא מדת הרחמים סילק השגחתו ח"ו מעליהם, והנם נדונים במדת הדין הקשה, שהיא סוד שם אלקים. ולזה אמר נסתרה דרכי מה', שנסתרה ונתעלמה השפעת שם הוי"ה, מפני ומאלקי – הוא מדת הדין, שה"ס [שהוא סוד] שם אלקים שהוא אותיות 'ומאלקי' בצירוף מ"ם השימוש, משפטי יעבור, ר"ל משם יוצא משפט לדיני. וכיון שמדת הדין שולטת בהם, א"כ אין תקוה ח"ו לגאולה...ולכן בא הנביא בדבר ה' לנחם אותם ולדבר על לבם, ומגיד להם שהצרות האלה אינם חשובים צרות מפני שהם באים עליהם לצורך התקון, כאדם חולה ששותה סם מר בשביל רפואתו...והנה ידוע...כי פסוק [ישעיהו ס"ג ט'] בכל צרתם לא צר, דכתיב לא באל"ף וקרינן לו בוא"ו, הוא דבר נחמה לישראל...מאחר כי לו צר כביכול, כל מקום שגלו שכינה עמהם, לכן אמר לא צר אין זה נחשב צרה, כי אחריתה תהיה גאולה וסופה לטובה. ובזה פירשתי לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כ"ז י"ג) פירוש ע"י פסוק של לו ולא דכתיב בכל צרותם לא צר, האמנתי לראות בטוב ה' בגאולה האחרונה בארץ החיים...וזה שאמר [הפטרתנו] הלא ידעת – פירוש למה תתרעם ותצטער על אורך הגלות...הלוא פירוש בוא"ו ולא באל"ף [כמבואר בפסוק לא-לו צר] כבר ידעת עניינם ומשמעותם, ובזה תמצא נחמה על אורך הגלות ...עכ"ל.

עומק דימוי ישראל לתולעת

 אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־ה' וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל (ישעיהו מ"א י"ד)

המהר"ל בגור אריה (במדבר חוקת כ"א ל"ה ד"ה כדאיתא בברכות) פירש משמעות דימוי זה וזלה"ק:...כח עוג כח גשמי, לכך הוא מתואר בסגולת הגשם שהוא הרוחק והגודל. אבל ישראל הם הפך זה לגמרי, כי סגולת בלתי גשמי, ולכך יבוא התואר על ישראל בקטנותם, דכתיב [עמוס ז' ב'] מי יקום יעקב כי קטן הוא, וכן יעקב שהוא היה קדוש דבק בכח בלתי גשמי, כמו שהתבאר בפרשת ויצא [בראשית כ"ח י"א ד"ה עלי יניח צדיק את ראשו] נקרא 'קטן'[2] דכתיב ותלבש את יעקב בנה הקטן, וכל זה כי הדבר הבלתי גשמי אין לו רוחק, והקטנות אין לו רוחק ג"כ לכך הבלתי גשמי יתואר בקטנות, ולפיכך יתואר ישראל תולעת – אל תראי תולעת יעקב. נתן להם תואר התולעת שהוא קטן בלתי התפשטות הגשמות. ובמדרש [עיין תנחומא בשלח ט'] למה נמשלו ישראל לתולעת, מה תולעת אין כחו אלא בפיו, כך כח יעקב אינו אלא בפיהם, שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו...[ע"כ מהמדרש] וביאור ענין זה בו התולעת לקטנותו אינו פועל בגופו שהוא גשמי, כי אין כחו בו, ומפני שאין גופו גדול - כחו בפיו ושם יוצא הקול והרוח הבלתי גשמי, כך ישראל אין כחם גופני שהרי לא נתן להם ה' יתברך, כח זה רק כחם בלתי גשמי הוא הקול והרוח שהוא בלתי גשמי, וזהו כח ישראל, ולפיכך אמר הכתוב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ביאר זה כי יעקב סגולתו הקול והוא הרוח...כי זה כחו של יעקב שהם דבקים בו יתברך שאינו גוף, אבל הידים ידי עשו, כי הרי אין בכל אברי האדם שיש בהם התפשטות כמו הידים לפשוט בהם, וזהו סגולת הגשם שיש לו התפשטות כמו הידים, וזה הכח הוא כח עשו, וכמו שהיה לישראל כח בלתי גשמי כך היה לעוג היפך זה כח גשמי, ולכך לא נמצא אדם בעולם שיתואר בגדלות כמו עוג ...

בכוכב מיעקב למגיד מדובנא הנ"ל ביאר משמעות התולעת, שכוחה דוקא כאשר היא באחדות עם חברותיה, וזלה"ק: ...רק בהתאסף מהם חמרים חמרים ובתנאי שיהיו כולם ביחד אז כל הר תלול לא יעמוד כנגדם...כן אנחנו אין לנו כח אלא כ"א בהיותנו יחד, אז אין ערך לגבורתנו... המאסף אותנו... לא בקרבת הגופות דוקא תלוי הענין כ"א בקרבת לבבות ... עכ"ל המגיד מדובנא.        

(מהלך מיוחד בענין דימוי ישראל לתולעת עפ"י זה"ק וישלח קע"ח, ראה לאמונת עתנו ח"א לרב צבי טאו שליט"א.)