בחג סוכות נוהגים לקרוא את ספר "קהלת" שנכתב ע"י שלמה המלך. הציר שסביבו סובב ספר קהלת הוא שאלת תכלית החיים. מה התועלת בכל החיים האלה?

אחד מהפסוקים שמתאר זאת הוא (קהלת ה, יד): "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ".

חז"ל העניקו לנו משל יפהפה על כך (על פי מדרש קהלת רבה ה, יד):

"מעשה בשועל רעב, אשר הקיף פעם אחר פעם כרם ענבים מלא ועסיסי. השועל חיפש סדק שדרכו הוא יוכל לחדור אל הכרם הנאה, ואכן לבסוף הוא מצא אותו. אך לדאבונו, הסדק היה צר מדי והשועל לא הצליח להידחק דרכו.

מה עשה? צם שלושה ימים עד שהרזה במידה מספקת ואז הצליח להידחק. בהיותו בפנים, קפץ וצהל וחגג שבוע ימים באוכלו מכל הבא ליד. יום אחד הוא שומע את צעדיו של בעל הכרם. בפחדו רץ אל הסדק בכדי להימלט, אך מיד הבחין שהוא השמין במידה רבה ואינו יכול להידחק החוצה.

מה עשה? שוב צם שלושה ימים עד שכחש, ואז נדחק בשנית ונמלט החוצה. אחרי שנרגע, עמד והתבונן על הכרם ואמר: כרם כרם, כמה נאה אתה, כמה עסיסיים פרותייך, אבל מה הועלת לי? כחוש הייתי כשנכנסתי וכחוש אני בצאתי!".

הנמשל הוא העולם הזה: התינוק נולד כשהוא ערום ועוזב את העולם כשהוא ערום. כל הרכוש הרב שהאדם צבר בחייו, נשאר כאן ואיננו הולך איתו לעולם הבא, אפילו לא בגדיו ונעליו. אם כך, מה התועלת בכל החיים האלה?

אחת התשובות שנותן לנו קהלת לתועלת שבחיים שלנו – היא עשיית חסד. קהלת מלמד אותנו, שכאשר אין חסד - אין שמחה ואין פתרון לשאלת החיים:

(קהלת יא, א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ",

פירש רש"י: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - עשה טובה וחסד לאדם... "כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" - עוד ימים באים ותקבל תשלומך...

(קהלת ג, יב): "יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו",

פירש מצודת דוד: ואני הנה השכלתי לדעת דרכי העולם ותועלותיו. והן ידעתי שאין טוב ומאושר בבני אדם, כי אם מי שדרכו לשמוח ולעשות טוב חסד וצדקה בעוד שהוא חי.

(קהלת ה, יז): "לִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱ-לֹהִים כִּי הוּא חֶלְקוֹ",

פירש מצודת דוד: רוצה לומר לעשות צדקה וחסד, בכל העושר שקבץ בעמל תחת השמש... כי כל העושר הוא חלקו אשר חלק לו א-לוה ממעל, ואם כן מהראוי שהוא ייהנה בו והוא יעשה עמו צדקה וחסד.

התפישה הרווחת - שהתינוק נולד "ערום" כלומר, בלי כלום, וכאן בעולם הזה מטרתו היא לצבור יידע, כבוד ורכוש וכו' - היא תפישה מוטעית ביסודה. כאשר ה"אני" במרכז והכל סובב סביבו, סביר להניח שהחיים יסתיימו במפח נפש.

ההשקפה האמיתית היא - שהתינוק נולד עם פוטנציאל ויכולות עצומים, ומשימתו היא להוציא לפועל את כל הכוחות והכישרונות שבו כדי לשכלל את עולמו של הקב"ה ולהיות שותף במפעל הכביר הזה. כאשר מטרת המטרות היא עשיית טוב וחסד. לשם כך לומדים ומתפתחים, צוברים רכוש ומעמד.

מבחן החיים הוא הנתינה - הצלחה של 100% תירשם לזכותו של מי שהגיע בסוף הדרך למילוי 100% של שליחותו, דהיינו, הוצאה לפועל של כל הפוטנציאל הגנוז בו למען העולם שברא הקב"ה.

הרב שבתי סבתו, מתוך הספר "ותישאני רוח - האורות הגנוזים בפרשת השבוע ובדברי חז"ל"