'סוכה... שאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה' (משנה סוכה א,א). נראה שיש בדיני הסוכה רמזים על דברים שקשורים בקדושה, ובמה שנעשה לנו במדבר (שכנגד זה הצטוונו לעשות סוכות: "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" [ויקרא כג,מב-מג]). הסוכה צריכה להיות לפחות בגובה עשרה טפחים, נראה שזה כנגד שסוכות בא לאחר הימים הנוראים ומכריז שאנו ניצחנו: 'ד"א "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" אל תהי קורא כן אלא שֶׁבַע שמחות, אלו שבע מצות שבחג ואלו הן ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה? א"ר אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין, ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם, באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה, ולית אנן ידעין מאן נצח. אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,ב). לכן גם בסוכה נרמז על עשרה ימים שבהם התקדשנו וזכינו בדין, שכך גם הגובה הוא עשרה, שהתעלנו בקדושה (כעין עליה למעלה-גובה). נראה שבר"ה בתקיעת שופר נחשב כמו בקה"ק: 'כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי' (ר"ה כו,א) וביוה"כ אנו מתקדשים כמלאכים, כך גם בסוכות מבטאים זאת בגובה של הסוכה. כמו שהמלאכים הם שמימיים, כך גם הסוכה מעל עשרה טפחים, שזהו כרשות שמים, שמעל גובה עשרה טפחים זהו רשות מנותקת ממטה, שזהו טעם עשרה בסוכה: 'ושאינה גבוהה עשרה טפחים: מנלן?... ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה, וכתיב (שמות כה, כב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת", ותניא, ר' יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב (שמות יט, כ) "וירד ה' על הר סיני"? למעלה מעשרה טפחים' וכו' (סוכה ד,ב-ה,א). בקה"ק יש את הארון שבו הכפורת עם כרובים, שהם כנגד החיבור לבנ"י: 'אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה. ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה' (יומא נד,א) [ואם זה בכרובים של שלמה, הרי גם בכרובים של הארון נאמר שהם מראים את הקשר לה' שמשתנה כיוונם ע"פ הקשר לה' (ב"ב צט,א) ובכ"א מב"ב משמע ששני הכרובים (של שלמה והארון) היו אותו דבר שלכן שאלו על הצורה ע"פ הפס' של שני סוגי הכרובים (כמו שמביא רש"י: 'הכתיב ופניהם לבית - ול"ש כרובים שעל הכפורת ול"ש שעל הקרקע ראויין היו ליעשות בענין אחד') כך שמשמע שגם בכרובים של הארון היו מעורים זה בזה], ממילא בסוכות שבו מתגלה אהבתו של הקב"ה אלינו, שמתגלה שאנו המנצחים בדין שהיה מר"ה, יש קשר לכרובים, כמו שבר"ה תוקעים שזהו כלפנים (בקה"ק שבו הארון עם הכרובים), והגובה של זה הוא עשרה טפחים (שהארון תשעה והכפורת טפח) כך שהכרובים שעליו הם מעל, וסוככים בכנפיהם: "והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים" (שמות כה,כ). הרי שהכרובים שמסמלים את הקשר לה' מסוככים, וכך גם בסוכות אנו שמים את הסכך למעלה מעשרה, כמו שהכרובים היו למעלה מעשרה (שסוף הכפורת זהו גובה עשרה). עוד נראה שזה גובה עשרה, כרמז שבסוכות אנו מקדשים את כל העולם, שיושבים בסוכה כבית שתחת כנפי השכינה, כעין שכל המציאות קדושה. לכן הגובה עשרה, רמז לעשרת המאמרות, שזה מאמר ה' שהוא קדוש, וזה בשמים ועליהם עומד העולם. כך גובה (כשמים) בעשרה, שמקשר לגלות שכל העולם קשור לקודש על אף הסתר הפנים שבו, ולעתיד יתגלה שכל העולם יתקדש. בנוסף נראה שזה כעין עשרת הדברות שירדו עם הלוחות לארץ, כך הגובה (כמשמים לארץ) זהו עשרה שקשור לקידוש ותיקון העולם. במדבר הלכנו ארבעים שנה כדי שהתורה תיספג בנו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א), לכן הסוכות שכנגד זמן המדבר קשור לעשרת הדברות. בנוסף גם נראה שמרמז על עדת בנ"י, שמקדשים את העולם, שקידוש ה' הגדול ביותר זה בעשרה מישראל (סנהדרין עד,ב) לכן הגובה עשרה, שמעלה את העולם לה' (ולכן בגובה) זה בעשרה מישראל. הסכך צריך להיות צלתה מרובה מחמתה (כמו שמובא במשנה 'ושחמתה מרובה מצלתה פסולה'), נראה שזה כנגד שה' עוזר לנו להתקדש: 'ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש המיתו, שנאמר (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר "אלקים לא יעזבנו בידו"' (קידושין ל,ב). לכן כעין שה' עוזר לנו, מגן עלינו מהשטן, פורס עלינו סכך הגנה, שיש לנו מלחמה נגד היצר (ולכן לא אטום לגמרי) אבל ה' עוזר לנו שיהיה לנו יכולת להנצל מהשטן, ולכן הצל מרובה מהחמה, כעין שהשטן רוצה להחטיאנו ולהפילנו לגיהנום (ולכן כשמש חמה, כדין הגיהנום) ובכלל רוצה להרע לנו (כמו השמש במדבר שעושה רע), וה' עוזרנו ומצל עלינו ממנו, שהרוב צל (ולא שהשטן יותר משפיע עלינו, שזהו שהרוב שמש). גודל הסוכה באורך ורוחב הוא לפחות שבעה טפחים ('סוכה שאין בה שבעה על שבעה פסולה'. שו"ע תרלד,א). נראה שרומז כנגד העולם, שבכל צד יש שבעה, כנגד ימי הבריאה, כעין שאנו מקדשים את כל הבריאה, ומחדשים את הבריאה בקדושה. אולי גם רומז לשבעת האושפיזין, האורחים העליונים, שלכן כנגדם שבעה, שהם עמודי ענייני קדושה בתיקון העולם. בנוסף, זה כרמז על העננים שהיו במדבר, שהם היו שבעה (תנחומא "בשלח" סימן ג), לכן כעין רמז שהיו מוקפים בשבעה עננים (4 בצדדים, מעלה, מטה והולך לפניהם), הגודל שמקיף אותנו זהו שבעה (וגם בגובה אפשר מחיצה של שבעה וקצת, ע"י שמגביהו קצת פחות משלושה טפחים מהקרקע). דפנות הסוכה צריכים להיות לפחות שלוש (אפשר שתים שלמות ואחת חלקית) ועדיף לכתחילה שיהיו ארבע דפנות. נראה שזה כנגד 3 אבות שהם היסוד של קדושתנו בעולם, ועדיף 4 כנגד האימהות כיון שדרכן מתגלה בעולם גילוי הקדושה שלנו, שהיהדות עוברת דרך האם (ובתוך 4 נכלל גם 3, כנגד האבות). אחת הדפנות מספיק שתהיה חלקית נראה שזה כנגד יצחק, כיון שהמחיצה נעשית ע"י השלמתה בלבוד וכו', שזהו כעין יצחק שלעתיד לבא יבוא להשלים אותנו בשביל הגאולה-תיקון העולם: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מ"ד (ישעיה סג, טז) "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"? לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך?... אם אתה סובל את כולם מוטב. ואם לאו, פלגא עלי ופלגא עליך. ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך' וכו' (שבת פט,ב). לכן כנגדו יש חוסר בדופן, שיש רק גופן חלקית, אבל כאילו משלימים אותה, כנגד שיצחק ישלים לנו. או שזה כנגד יעקב, כיון שרבקה הייתה ראויה לילד את שתים עשר השבטים, אלא שלא רצתה (ב"ר סג,ו) , ממילא אם הייתה יולדת אותם, לא היה את יעקב. לכן כעין זה חסר, שאינו שלם, שכביכול לא היה חייב להיות. או שאנחנו ממשיכים את יעקב, להבדיל מאברהם ויצחק שנולדו להם גם כאלו שלא נבחרו להמשך בנ"י (ישמעאל ועשיו), לכן כאילו אנו מחוברים וממשיכים את יעקב לגמרי, ולכן כעין שעדיין יש המשך מושלם, שכך מחשיבים את הדופן הלא גמורה כעין שיש לה המשך שלם (ע"י לבוד וכדו') כמו שאנו המשך שלם ליעקב (להבדיל מאברהם ויצחק שלא ראוי להראות את החיסרון שיצא מהם, ולכן לא מראים חוסר). אולי אפשר ששלוש דפנות זה כנגד משה, אהרן ומרים, שהם היו הראשים של בנ"י במדבר, וחיברו לה', ובזכותם נעשו לנו הניסים לקיומנו במדבר (שאחד מהם היה העננים, שלכן סוכות כנגד העננים), והדופן החסרה זה כנגד מרים, כיון שמשה ואהרן חיברו את התורה לעם (משה מצד ה', ואהרן מצד בנ"י, ובכלל הם לימדו את התורה שלא כמרים) ולכן זה כעין חסר, פחות שלם מהם (שכל עניין זמן המדבר היה לספיגת התורה). או ששלוש כנגד הניסים שהיו במדבר, שזהו המן, עננים ובאר. ובלי באר ועננים לא היו יכולים להסתדר, אבל בלי המן יכלו, כיון שהיה להם צאן רב (כמו שחז"ל מביאים ע"פ מה שאמרו בני ראובן וגד [ספרי במדבר יא,ד (פסקה פו)]) לכן זה חסר, כעין שזה לא בשלמות [ששלמות זה כנגד דבר שלא יכלו בלעדיו, שלכן זה שלם בצורך שלנו לקבל אותו] (וה' נתן להם אע"פ שלא היו ראויים לקבל, שהתלוננו, ובכ"ז ה' השלים את רצונם, כך גם מחשבים השלמה לדופן החלקית). אולי הדפנות זה מהצדדים, שזה כנגד רוחות העולם, שבאים לחברם לקדושה של הסוכה, ולכן שמים דפנות של הסוכה כנגדם (ולכן לכתחילה מכל ארבעת צדדיה). צד אחד חסר לגמרי, כנגד רוח מערבית, כרמז לשכינה שלא זזה מרוח מערבית: 'והשכינה לעולם במערב' (פרקי דר"א, ו) כעין שאין צורך לחבר לשכינה כי היא כבר שם. ורוח אחת חסרה, רמז שכשבנ"י יצאו לגלות (שזהו חיסרון) השכינה ירדה עמהם: 'תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן' וכו' (מגילה כט,א). לכן כנגד שיש משהו של השכינה בגלות, לכן אפשר דופן אחת לא שלמה, כעין כמו שכנגד הרוח המערבית ששם שכינה זה פתוח, ובדופן הזאת זה מתגלה בחסרון (שהדופן חלקית) כיון שירידת בנ"י לגלות זה חסרון, וזה רק בדופן אחת כי לא ראוי להזכיר את הגלות בסוכה, כיון שסוכות קשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), לכן רק מעט, בדופן אחת (וכן כשיצאנו לגלות יצאנו מדרך אחת). ומה שמותר לעשות דופן חלקית, כיון שהגלות מטרתה לתקן אותנו מחטאינו בארץ (אי שמירת שמיטות, ושלושת העברות ושנאת חינם), שנחזור אח"כ להיות בארץ כשאנו ראויים, לכן קצת קשור למען הארץ, ולכן מותר בדופן אחת חסרה. הסכך צריך להיות מהצומח: 'זה הכלל, כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ, אין מסככין בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ, מסככין בו' (משנה סוכה א,ד). ('דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה' [שו"ע תרכט,א]). נראה שזה כנגד שסוכות זה כנגד העולם בקדושה, שכך יהיה שלם לעתיד לבא. לכן מרומז על המשיח, שהוא נקרא צמח: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו כג,ה). לכן הסכך שכנגד ענני הכבוד והשכינה, מתגלה בצורה של צמח, כמשיח שנקרא צמח ויתוקן העולם לשכינת ה' בשלמות, לכן צמח. ושאינו מקבל טומאה, כנגד שלעתיד: "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד... ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג,א-ב). ומנותק ממקור גידולו, כיון שהמשיח צומח בזמננו, הגאולה באה קמעא קמעא (והעולם מתקדם לתיקונו במשך הדורות), לכן מנותק מגידולו, שאין לו קשר לעולם החומרי הגס כמו שאצלנו, שיש בו חטאים וטומאה, אלא העולם מתוקן כלעתיד (וכן בניתוק מגידולו, זה כרמז לניתוק מהקשר לארציות, שזהו ניתוק מהקשר לקרקע הארץ-מקור גידולו [גם אם זה ענפי עץ, הוא שואב דרך הגזע מהארץ]).