בס"ד

חשבתי להסביר בעה"י בדרך חדשה את מילותיו של דוד המלך שנכתבו ברוח הקודש: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תהלים קמה, יט). "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" - ד' עוזר לצדיקים להתאים את רצונותיהם ולבטלם לרצונותיו יתברך באמצעות תורה, מצוות, תפילה ומעשים טובים, ואז: "וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" - ד' שומע את קולם שמהוה ביטוי מדויק של רצונו יתברך בכבודו ובעצמו ומקיים את בקשתם, ומכאן ניתן להבין יסוד חשוב מאוד שזה לא שהקב"ה אינו רוצה שיבוא המשיח, שתחל הגאולה ויבנה בית המקדש ח"ו, אלא שהוא מחכה לנו שנרצה זאת בכל לבנו, נייחל לכך ואף נתפלל על זה. שבמקום שנבכה רק על הפרנסה, הבריאות ושאר הצרכים הפרטיים שלנו, שנרצה לא פחות מכך גם בכל המטרות האלוקיות האלה ושנפעל לשם כך. וזאת אחת הדרכים דרכן נזכה לכל הישועות וגם לגאולה שתבוא בקרוב בעה"י, כשנבין שלא ד' הוא זה שצריך להשתנות ח"ו, שהרי הוא יתברך שלם בכל שלמות אפשרית, אלא שכל אחד מאיתנו צריך להשתנות בכך שישנה את רצונותיו, מגמותיו, שאיפותיו ותקוותיו ויתאים אותם לאלו של ד' יתברך, ואז: "רצונו של אדם כבודו" - ברגע שרצונותיך יהיו רצונות נעלים שראויים לאדם בעל נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל וחצובה מתחת כסא הכבוד הן תכובדנה בהתאם. ומכאן מובן הפסוק: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט) - רק לימוד התורה הקדושה יכול לגרום לנו להכיר את ד' יתברך ואת החכמה והאמת האלוקיים בצורה ראויה ואמיתית ומתוך כך להבין למי אנו מתפללים, כיצד מתפללים, מה ראוי ומה לא ראוי לבקש מהקב"ה ועל מה צריך להתפלל. נציין לדוגמא אדם שלפני שחזר בתשובה הקדיש חלק ניכר מתפילותיו לטובת קבוצת הספורט אותה אהד וביקש מהקב"ה בכל לבו שקבוצתו תנצח בכל המשחקים ותזכה הן באליפות והן בגביע, והיום הוא מבין שאותן תפילות היו בזויות ביחס לאלה שבאו לאחר שזכה ללמוד את התורה הקדושה שבין היתר זככה את לבו וגם את תפילתו.

המ"ב כותב בשם המ"א בהלכות שבת סימן שטו ס"י סקל"ט שהש"ע פוסק שאסור לעשות בשבת מחיצה המתרת (כמו בסוכה) אף אם היו חוטים שכרוכים עליה מערב שבת, ולעומתו התוספת שבת מקל בזה.

אעפ"י שהיתר זה של התוספת שבת לא נפסק להלכה ניתן ללמוד ממנו יסוד חשוב מאוד על עצמת הרצון של האדם וחשיבותו, שהרי אילולא אותם חוטים שהיו מחוברים אל המחיצה מערב שבת קרוב לודאי שגם התוספת שבת היה אוסר בכהאי גונא, אך העובדה שאותו אדם הכין את אותם חוטים מערב שבת גילה בכך דעתו שהוא רוצה ליצור את המחיצה המתרת בשבת, כשלרצון עצמו יש חשיבות ומשקל כ"כ חזקים זה כאילו שהוא כבר עשה את מה שהוא רצה להוציא מהכח א-ל הפועל למרות שזה עדיין לא בא לידי ביטוי במציאות הגשמית שבעולם המעשה.

אם לא בכל המצבים אז לפחות ברובם, הפער שבין השלב בו לאדם אין רצון לדבר מסוים לשלב בו מתעורר בקרבו הרצון לאותו דבר גדול יותר מהפער שבין השלב בו קיים בו אותו רצון לשלב בו הוא מיישם את אותו רצון הלכה למעשה.

אחד הדברים המהותיים שמאפיינים את כל בני האדם ומהוים את עיקר השוני ביניהם הוא הרצונות השונים שלהם ברבדים השונים של חייהם.

ידועה האמרה: "אין דבר העומד בפני הרצון" שממחישה את העניין בצורה טובה כמו אותם טמאי מתים שרצו מאוד לחגוג את חג הפסח ולכבודם קבע הקב"ה מועד מיוחד, פסח שני, שבו יוכלו לחגוג את החג הקדוש.

"רצון" אותיות "צנור" ללמדנו שרצונו של האדם מהוה צינור דרכו יורדים שבע וברכה להוצאת אותו רצון מהכח א-ל הפועל ולהוריד אותו מהעולמות העליונים לעולם המעשה.