הרב ישראל אריאל שליט"א

משה השלים את ספר התורה ביום פטירתו ונתן אותו לשבט לוי. מאידך גיסא מצינו במדרש שמשה כתב שלש עשרה תורות, 'שתים עשרה לשנים עשר שבטים ואחת הניח בארון'. ומן הראוי למצוא לכך רמז בפסוק. ודומה שהדבר נרמז בדברים (לא, ט) ככתוב: 'וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל', כלומר לא רק ללויים נתן אלא גם לזקני השבטים.

ויש לשאול: מה ענין טרחה זו של משה סמוך לפטירתו לכתוב בעצם ידיו שלשה עשר ספרי תורה לכל השבטים, הרי היה יכול לתת לאחרים להעתיק מתוך ספר התורה שכתב עבור ארון הברית, ואילו משה היה צריך לעסוק בעיקר?

ונראה להסביר את כתיבת הספרים על ידי משה, על פי המובא בבבא מציעא פה, ב: שר' חנינא אמר לר' חייא שאם שתכחת תורה מישראל, יכול הוא להחזיר את התורה בפלפול. לעומת זאת, ר' חייא משיב שהוא היה מגדל פשתן וקולע ממנו רשת לצוד צבי, ומכין מעורותיהם קלפים וכותב בהם חמשה חומשי תורה ומלמד לחמשה ילדים חמשה חומשי תורה ולששה ילדים ששה סדרי, וכך עשה שהתורה לא תשתכח מישראל.

ההבדל בין רבי חנינא לרבי חייא, שתורת רבי חנינא היא תורה של שבט לוי, תורה של קודש הקדשים, שם התורה לא משתכחת, אך היא מנותקת מן החיים, היא אינה מיושמת במציאות.

לעומתו רבי חייא, יורד אל המציאות – גם לעיר שאין בה מלמדי תינוקות - כותב את התורה מחדש נותן אותה לילדי ישראל, שהם ילמדו, והם ילמדו אחרים. מעתה, זו תורה שלהם, ולא של 'שבט לוי' החי בעולם הלימוד והפלפול. כך מתקיים: 'ותן חלקנו בתורתך', וכשכל ילד בישראל מרגיש שהתורה היא שלו - התורה מיושמת בכל זוית ופינה בישראל. ולכן, אמר רבי: כמה גדולים 'מעשי' חייא, יותר מפלפולו של רבי חנינא.

נראה שיש 'שתי תורות', תורה שאפשר ללמוד בפרהסיא, כגון מקרא ותנ"ך, יש תורה של 'קיצור שלחן ערוך', את זאת אפשר – וצריך - ללמוד גם בשוק. אך לשנות משנה, היינו, לימוד תורה שבעל פה הצריכה עיון , עמקות והרחבת הדעת, את זאת אי אפשר ללמוד בשוק אלא בבתי המדרש.

לפיכך ביומו האחרון משסיים את ספר התורה המיוחד שיהיה בידי שבט לוי בקודש הקדשים, ידע משה כי אלף הלכות מחכות לפירוש והסבר, אך לא ויתר על כתיבת שנים עשר ספרים לשנים עשר שבטים בעצם ידו, זאת, כדי שהתורה שבקודש הקדשים תהיה מחוברת לעולם המציאות והמעשה, ומאידך, עולם המעשה ידע שמקור התורה הוא בקודש הקדשים, כך תהיה התורה מחוברת למציאות וכך יהיו השבטים מחוברים לתורה כפי שניתנה בסיני.

שבת שלום