"ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו" (דברים לא,טז). 'שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם: מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים. ולא קיבלו ממנו. מן התורה, דכתיב (דברים לא, טז) "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם". אמרו לו: ודילמא וקם העם הזה וזנה? מן הנביאים, דכתיב (ישעיהו כו, יט) "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל" ודילמא מתים שהחיה יחזקאל? מן הכתובים, דכתיב (שיר השירים ז, י) "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים". ודילמא רחושי מרחשן שפוותיה בעלמא, כר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר "דובב שפתי ישנים". עד שאמר להם מקרא זה: (דברים יא, כא) "אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" לכם לא נאמר, אלא להם, מיכן לתחיית המתים מן התורה. וי"א מן המקרא הזה אמר להם (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" פשיטא דחיים כולכם היום? אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים, מה היום כולכם קיימין, אף לעוה"ב כולכם קיימין' (סנהדרין צ,ב). נראה שכל המקורות שהביא ר"ג הם ראיה על אף דברי המינים שהתנגדו לתחיית המתים ולכן לא הסכימו לקבלם בשום אופן. אבל בפשטות הם מלמדים גם על תחיית המתים. הראיה מהנביאים היא אפילו אם נאמר שמדובר על אותם שיחזקאל החיה, כיון שכוח הנביא בא מקשרו לכוח ה', ולכן אם יחזקאל החיה סימן שיש דבר כזה גם שה' יעשה, שיקים מתים שמתו, שאין הנביא עושה דבר שה' לא יעשה כי זה ניראה כאילו לא מכוח ה'. על הראיה מהכתובים ענו שאולי מדובר על אותם ששפתיהם מדובבות בקבר. והרי ק"ו אם כיום שהעולם אינו מתוקן בכ"ז כשיש קשר לקדושה שלהם (הלכה בשמם) שפתיהם מדובבות (רק שלא נראה כיון שכיום העולם מקולקל ולכן לא בא לידי ביטוי בפיזי) אז כשהעולם יתוקן ותתגלה הקדושה, אז כל אותם שראויים לתחיית המתים, הם אלו שתיקנו בעולם ויש להם קשר לקדושה בעולם, ודאי שיקומו לתחיה, כיון שכל גופם קשור לקדושה, שבכל הגוף מקיימים את התורה (רמ"ח אברים ושס"ה גידים כנגד עשה ול”ת). לכן כמו שכיום מדובבות בקבר כך לעתיד יקומו לגמרי. ומה שהביא ראיה מהתורה שהם ראו בזה רק ראית העתיד שבנ"י יזנו, זה משום שאותם מינים כפרו בתורה בשלמותה, לכן ראו בזה פשוט שה' מרמזו על העתיד. אולם אילו היו מביטים בראיה הלכתית, הרי אסור לספר לשוה"ר, אם כן אז כיצד ה' מספר לו לשוה"ר, שבעתיד בנ"י יחטאו? לכן ודאי שמרמז לו שיקום לתחיה ואז יקומו כולם בא"י, שזהו מה שהביא בסוף ראיה שה' הבטיח לתת את א"י לאבות שזה חל לעתיד לבא. ממילא משה שרצה ליכנס לארץ, לא יכנס עד לעתיד לבא כשיקום לתחיה בא"י. לכן הלשוה"ר זה לתועלתו של משה, שיזהיר אותם שלא יחטאו וכיצד להעלות את הרחמים, כדי לתקן את העולם, ולהביא את תחיית המתים. וכך משה גם יזהירם טוב יותר, וגם הם יקבלו את דבריו טוב יותר, שירצו להיטיב עמו, שכך ישמעו לו יותר מאם רק יזהירם כללית, כמו במקרה שה' לא היה מגלה לו שיחטאו אלא רק שיזהירם. אולי גם קודם נאמר "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד הענן על פתח האהל" (יד-טו). '"וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" תנא: אותה שבת של דיו זוגי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה' (סוטה יג,ב). ואח"כ מובא שה' מגלה למשה שבנ"י יזנו, לכאורה למה לא הודיע לו קודם, למה סמוך למיתתו כשכבר בקושי יש לו זמן להזהירם? אלא שהעיקר בדברי ה' זה לא שמשה יכול לעשות משהו (חוץ מהציווי ללמד את בנ"י את פרשת האזינו) אלא העיקר הוא שמשה ידע מה עומד לקראת, כיון שאילו היו בנ"י נכנסים לארץ כראוי הייתה באה הגאולה. אלא שהתעכבו וחטאו אחר הע"ז, ולכן לא באה הגאולה. לכן ה' מגלה למשה שהוא יקום לתחיה אלא שזה לא יהיה בקרוב מאוד, כי בנ"י יחטאו. לכן "וקם" מתייחס לשני המובנים, לקם העם וזנה, ולתחיית המתים (ראה בתורה תמימה על הפס', אות יט). אולי קודם נאמר מצוות הקהל, ואח"כ שמשה מעביר ליהושע את ההנהגה, ואח"כ שבנ"י יחטאו ובתוכו נרמז על תחיית המתים. לומר שה' אמר למשה שהוא מת כיון שעדיין לא הגיע העולם לתיקונו, כמתגלה במצוות הקהל, שיש בה קשר בין שמיטה (שבת הארץ שמרמז לקדושה בעולם) וקבלת התורה. אולם יש המשך שזהו יהושע שממשיכו כעין המשך כוחו, שלא פסק קשרו לעולם, ובנתיים חוטאים ולכן יש מיתה בעולם. אולם לעתיד יתוקן העולם ויפסק החטא, ואז תהיה תחיית המתים, שיתגלה קשרנו שנישאר בעולם.