בתחילת השנה יש ר"ה, וביום העשירי חל יוה"כ. אין זה מקרה שכך חל אלא שביוה"כ משה ירד עם הלוחות השניים, ולכן אז זהו יום סליחה וכפרה: 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב) ולכן ראוי להצמידו לר"ה, שבו נידון העולם, כיון שבלי סליחה וכפרה העולם לא היה עומד, ולכן קשורים זה בזה. (גם מהצד המהותי, וגם מצד הדין שה' עשה שהדין ימשך עד יוה"כ בשביל לזכותנו). אולם נראה יותר מזה, העולם נברא בשביל שאנו נתקן את העולם, שזהו: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). העולם נברא בשביל בנ"י והתורה, שאנו מתקני העולם ע"י התורה. לכן סמוך יוה"כ שבו נתנו לוחות שניים, שירדה ממש התורה לעולם למעשה (שלא כמתן תורה שעדיין לא ירדה התורה, וכן לא כי"ז בתמוז שהלוחות ירדו ונשברו, למנוע תחולת התורה כדי שלא יענשו [שמו"ר מו,א]) לר"ה זמן בריאת העולם. נראה גם שהזמן של עשרה ימים זהו כנגד עשרת הדברות ועשרת המאמרות שבהם נברא העולם. העולם נברא כדי שנתקנו, ולכן יש קשר בין עשרת המאמרות של הבריאה, לעשרת הדברות שבהם גנוזה כל התורה (במדבר רבה יג,טז). אולי זה רמוז ב'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א). ריבוי המאמרות מכוונות לצדיק ולרשע, שזהו הולך בדרך התורה או לא. זהו כמו שאמרנו שעשרת מאמרות קשורות במהותם לעשרת הדברות. כך גם בתחילת שנה, שזה כנגד בריאת העולם, באים לידי ביטוי עשרה ימים, רמז לעשרת המאמרות והדברות. (ובמיוחד ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן...', שזמן תשרי הוא הזמן שכנגד ה'בכח', שהוא מתבטא בפרשה א' בבראשית, שזהו מאמרות. ממילא ברור שראוי לציין בו את עשרת המאמרות). נראה שלכן ר"ה הוא יומיים, שבו במיוחד מודגשת מלכות ה' בעולם, כיון שדן את העולם בר"ה כמלך. זה כנגד "אנכי" ו"לא יהיה", ששניהם זהו הדגש של מלכות ה' בעולם. היום הראשון הוא המקורי, והשני זה דרבנן. כנגד שהראשון מתחיל "אנכי" שמתחיל בדגש על ה', כך היום הראשון הוא מה'. לעומתו יו"ט שני של ר"ה הוא כנגד "לא יהיה לך" שמודגש עלינו, כך גם היו"ט נקבע על ידנו-מרבנן. יוה"כ הוא כנגד "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך" (שמות כ,יג), שלא ימשך אחר דברים גשמיים של חברו. כך זה כעין יוה"כ שבו מתנתקים מהנאות גשמיות, נתק מקשר לגשמי, כעין מעל העולם כדברים שיש לחברו. (ויש חמשה עינויים ביוה"כ, כנגד חמשה חומשי תורה, שמתגלים בניתוק מהגשמי הרע בעולם, וקשור ליוה"כ שהוא סיום החיבור לעשרת הדברות, ולכן לכל התורה, ולכן אז ירדה ונתנה לנו התורה בלוחות השניים). בערב יוה"כ יש מצוה להרבות באכילה: 'דתני חייא בר רב מדפתי: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי' (ר"ה ט,א-ב). שזה כנגד "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ,יב), שאנו בנ"י עדיו של הקב"ה: "ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל" (ישעיהו מג,יב), אנו מעידים על ה' שהוא האלוקים, וממילא הכל ממנו. לכן אוכלים ושותים לקראת יוה"כ, להראות שכל מה שיש בעולם זה מה', וניתן למען גילוי קדושתו בעולם, כמו שאנו אוכלים כדי שיהיה לנו כוחו לצום כרצונו, לכן זה מתחבר ליוה"כ ונחשב כאילו שצם יומיים, שמתחבר עניין יוה"כ יחד עם ערב יוה"כ. צום גדליה הוא ביום ג' בחודש, אבל היום בו נרצח גדליה היה יו"ט ראשון של ר"ה. בעקבות רציחתו באה הגלות לשיאה, כיון שהתבטלה לגמרי הריבונות היהודית המעטה שנשארה בא"י. נראה שזה קשור ב"אנכי ו"לא תשא" (ולכן א' ו-ג' בתשרי) כיון ש-'ת"ר: ...שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' וכו' (כתובות קי,ב). בא"י יש עניין של אלוקות שלמה של ה' בעולם. לכן רצח גדליה קשור ב"אנכי" (וגם נאמר בו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" להבדיל ממה שרצחו והתחזקה הגלות אז). גם עובר הצום מעל יו"ט שני שכנגד "לא יהיה", שבחו"ל כעובד ע"ז. ביום ג' זהו "לא תשא" שגם הוא קשור במעלת אלוקות ה', שלכן לא לשאת שמו לשווא, כראוי למעלת ה'. בין ר"ה ליוה"כ יש שבעה ימים, כנגד שבוע הבריאה שנתקן עם המאמרות.